אף בנדון דידן שההיא הנאה שנועדו יחדיו יחד כל אנשי הקהל לגמור ולקיים עליהם את אשר החלו לעשות ונשבע כל אחד ואחד על זה לדרישת חבירו נמצא שקבלו הנאה זה מזה בשביל שבועה זו דצייתי אהדדי ואין לשבועה זו התרה אפילו בדיעבד לדעת רוב הפוסקים כי אם לדבר מצוה ובנדון דידן השבועה היתה לקיים מצוה לחבר את האהל להיות אחד ולהעמיד עליהם פרנס אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה והיתר שבועה זו הוא עבירה כ"ש שליכא מצוה לכן מכל מה שכתבתי נראה ודאי שחייב כל יחיד ויחיד לשמור ולקיים שבועתו ולא יתן כתף סוררת כי יהיה נכשל בעונו וראוי לייסרו בסלוא דלא מבע דמא.
דברי ריבות · חלק רס״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.