דברי ריבות · חלק רס״א סימן ב׳

תשובה דבר ידוע הוא כי יש כח ביד האפטרופס לעשות בנכסי היתומים לתועלתם ולטובתם כאלו היו הנכסים שלו וכמו שכתב חו"מ סימן ר"צ האפטרופא רשאי למכור עבדים ושפחות שדות וכרמים וכו' עד הכל לפי ראות עיני האפטרופס שהוא תועלתם וכו' ולא מבעיא אפטרופא שמינוהו ב"ד או אבי היתומים אלא אפי' יתומים שסמכו מעצמם אצל בעל הבית יש לו כל דין אפטרופא למכור ולקנות ולכל דבר כדתנן בגיטין פרק הנזקין ופסק כן הטור סימן ר"צ וכל הפוסקים וכיון שכן נמצא דבנדון דידן השכירות שהשכיר ראובן האפטרופס חצר היתומים ללוי יש לאל ידו לעשותן וכיון שכן כיון שהשכירו לזמן ידוע ונטל מעות השכירות פשיטא שאינו יכול להוציאו ללוי עד תשלום הזמן דהא ק"ל שכירות ליומיה מכירה ליומיה דמטעם זה פסקו הפוסקים דאפילו נפל ביתו של משכיר שאין לו מקום לדור ואפילו העני וצריך למכרו לאחר אינו יכול להוציאו עד שישלים זמנו כמו שכתב חו"מ סימן שי"ב וגם הרא"ש בפסקיו כלל צ"ב פסק כן בשם הרי"ף ובעל העיטור וגם כתב הרב המגיד פרק ו' הלכות שכירות בשם הרשב"א על הא דכתב הרמב"ם נפל בית המשכיר שהיה דר בו הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו כתב וז"ל כתב הרשב"א דוקא בשוכר סתם שכל שעה זמנו ואינו מחוסר אלא זמן ההודעה אבל לשוכר לזמן ידוע אינו יכול להוציאו תוך זמנו וכן מוכיח בירושלמי וכן פסק רבינו ירוחם נתיב י"ב חלק א'.