הרי שאף על פי שהעד הראשון כבר פסק דבורו וכפירתו מכל מקום כיון שחזר והודה תוך כדי דבור של כפירתו של העד השני חשיב תוך כדי דבור כיון שהוא ענין אחד וכן פסק הריב"ש סימן רס"ו בענין קדושי מיירונה כל שכן בנדון דידן שהכל הוא דברי אדם אחד וענין אחד מה שאין כן שם שהם שני עדים ושני ענינים כפירה והודאה דפשיטא ופשיטא דחשיב תוך כדי דבור. וגם איכא לשון מתנה מעורב בכל שהרי בנוסח הצוואה כתוב כל הנזכר לעיל אמר ופירש וצווה ה"ר יוסף כעמיאש הנזכר מחמת מיתה בהיותו בדעתו וצוה שמתנות אלו נכתבם בשוקא הרי שכלל כל הכתוב בלשון כל הנזכר לעיל וקראם בלשון מתנות שכן אמר וצוה שמתנות אלו וכו' משמע שהכל נתן בתורת המתנה כל זה מוכח מתוך הענין ומתוך הלשון אף אם לא יהיו שם עדים שיעידו כן כל שכן השתא דאיכא עדים שמעידים כן דפשיטא ופשיטא שהם נאמנים שאינם עושים בעדותם שום דבר חדוש שלא יובן מתוך השטר אלא מגידים מה שאנו חייבים לדון להיות דן דין אמת לאמתו זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זללה"ה.
דברי ריבות · חלק רנ״ג סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.