דברי ריבות · חלק רנ״ג סימן ב׳

תשובה ראיתי מה שפסק החכם השלם נר"ו על הספק הנולד בצוואה והעדות שהעידו העדים עליה וגמרתי אמרתי שדן דין אמת לאמתו ועם היות שדבריו אינם צריכין חיזוק כי נימוקי עמו מ"מ להפיק רצון השואל אחוה דעי אף אני וזה דגרסינן בבתרא פרק מי שמת איתמר מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין וכו' שמואל אמר לא ידענא מה אדון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אם לא שכתב בה שמיפה כחו וקאמר בגמרא היכא דמי מיפה כחו אמר רב חסדא וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא וכן פסק הרמב"ם הלכות זכיה פרק שמיני וזה לשונו מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין וכו' הרי המתנה בטלה ואם קנו ממנו כדי ליפות כח המקבל כגון שכתוב וקנינו ממנו מוסיף על מתנה זו הרי היא קיימת וכן פסק חו"מ סימן ר"נ וכל הפוסקים וכתב הריב"ש בתשובותיו סימן קס"ז על צואה אחת שכתוב בה קנין על מתנה שנתן המצוה וז"ל כל צוואה זו בטלה ונשארו כל הנכסים בחזקת היורש כיון שלא כתבו וקנינא מיניה מוסף על מתנה זו דהוי הקנין ליפות כח המקבלים ואפשר לומר בזה שמה שכתוב בצוואה שאחר הקנין שאלוהו אם הוא קיים במה שצוה שיעשה בנכסיו ואמר שהוא קיים בכל מה שאמר וצוה שיעשה כן שזהו כדי שיהיה הקנין ליפות כח המקבלים ולזה כיוונו וראוי שיהיו עדי הצואה נשאלים על זה ונאמנים הם לבאר דבריהם בכוונת המוריש.