דברי ריבות · חלק רנ״א סימן ב׳

ותו רבי שמעון בן אלעזר אומר פירש רש"י סיפא דמילתיה ארישא דמלתיה פריך וכו' והתוספות פירשו דלא פריך אלא מרישא דברייתא ונראה לעניות דעתי דמקור זה המחלוקת נמשך מגירסת תוספות ורש"י דלעיל דרש"י גריס איזוהי אלמנת עיסה והתוספות גרסי איזו היא עיסה ועיסה היא המשפחה שנטמע בה מה שנטמע ולכן לפירוש התוספות אי איפשר לפרש דפריך מרישא דמילתיה לסיפא דמילתיה משום דניחא שפיר והכי קאמר רבי שמעון בן אלעזר איזו היא עיסה והמשפחה שהיא כשרה כל שנטמע בה ספק חלל משום דאיכא תרי ספקי ספק אם הוא חלל אי לא ואם תיצא לומר שהיה חלל ספק אם הוא זה שנתערב או שמא זהו אחר אבל אם נתערב במשפחה ודאי חלל אסור משום דליכא אלא ספק אחד אם הוא זה או לא וכנגד זה אמ' אין מכירין חללין שביניהם וכיון דליכא אלא ספק אחר אסור ולכן לא מצי למיפרך מיניה וביה אבל פריך מרישא דברייתא דקאמר דאפילו נטמע ודאי חלל במשפחה כשר אבל לרש"י דגריס איזוהי אלמנת עיסה דמיירי שאנו מכירין האלמנה אשר בה הספק ואין כאן ספק אחר אלא אם הוא חלל אי לא אבל ודאי ידעינן שזו היא אשר בה הספק אי אפשר לפרש אין מכירין חללין שביניהם דמיירי בודאי חלל דהא אנו מכירין שהיא זאת וגם הוא ודאי חלל פשיטא דלכולי עלמא אסור ומה צריך לטעם שאין אנו מכירין אלא ודאי קאי אספק חלל ומשום דאין מכירים שאפשר שהוא חלל פוסלו והא אמרת רישא ספק חלל כשר וזהו שכיון רש"י באומרו ואין מכירין חללין שביניהן וספק חלל יש לך לפסול ולקמיה פריך הא אמרת רישא וכו' אלמא ספק חלל כשר דפרי' מספק לספק לתוספות פריך מודאי חלל שנטמע במשפחה לודאי חלל שנטמע.