ורש"י ז"ל לא גילה דעתו בפירוש ההלכה כשמקשה טורד למה אי פריך אפילו בחול או דוקא בשבת אלא קאמר סתמא מהו טרדו להפטר מק"ש ומתוך סתמייות לשונו היה נראה לפרש דפריך דרך כלל בין בחול בין בשבת דומיא דמאי דפירש לקמן אלא מעתה שושבינין למה דפריש הא תניא לקמן היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו ואחד לה וכו' והתם ודאי עיקר מנוי השושבינין היה בחול לכן נראה לע"ד שאפשר לפרש לפי שיטת רש"י דפריך דרך כלל טורד למה בין בחול בין בשבת ופריך דאותה הברייתא דפטר מקריית שמע אי אפשר לומר דמיירי בשאינו בקי דא"כ אמאי פטור ליה אף בשלישי והא אסור לבעול בשבת משום דהוה פסיק רישיה אלא ודאי דמיירי בבקי וכיון דבקי מה טרדה יש לו להפטור מק"ש לא בחול ולא בשבת ומשני למי שאינו בקי כלומר אין הכי נמי דהברייתא מיירי בבקי אבל כיון שהתירו חז"ל בחול למי שאינו בקי שהוא זמן היתר בעילתו גם לבקי היתירו בזמן היתר בעילתו בין בחול בין בשבת.
דברי ריבות · חלק רמ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.