דברי ריבות · חלק כ״ד סימן ד׳

ולרש"י נראה לו שיטת תוספ' דוחק וזה דמדקאמ' בגמרא אלא רכוב במקום מנהיג מבעיא ליה משמע שכבר פסק דלא מיירי כלל שמואל ברכוב לחודיה. ולכן רש"י הלך לדרכו ואמר לתרץ הקושיא הראשונה והיא דאי פשיטא ליה דברכוב לחודיה לא קני מאי קא מבעיא ליה ברכוב במקום מנהיג לזה כתב רש"י אי ודאי קאמר שמואל בחד מנייהו דלא קני ברכוב הוא דקאמר וכו' כלומר אי שמואל מיירי ברכוב לחודיה על כרחין צריכין אנו לומר דברכוב הוא דקאמר לא קני וזה לא בשביל גריעות כח רוכב אלא שאי אפשר לומר בשום צד ואופן אחר והטעם שזה בא מבחוץ וחטפה ומשכה לקנותה לא עשה אלא הנהג' ואיך נאמ' שקנה כנגד המנהיג מאי אולמיה דהאי מהאי אלא איכא למימר דקאמר לא קני ברכוב הוא דקאמר ואיך היה אומר רב יהודה לא ידענא. אלא ודאי על כרחין לא דבר שמואל ברכוב לחודיה. וכיון שלא דבר שמואל ברכוב לחודיה עדיין מצי סבר שמואל דרכוב עדיף כמנהיג ולפי' קמבעיא ליה רכוב במקום מנהיג הי מנייהו עדיף. באופן שספק רב יהודה בדברי שמואל אינו אלא דוקא ברכוב במקום מנהיג לידע הי מנייהו עדיף דאפשר דרכוב עדיף ועם זה אין אנו צריכין לומר דרכוב אזיל מעט מחמתי' כי אם רכוב לבד וגם יושב בקרון הוא יושב לבד כמשמעות הלשון. וכיון שכן אינו יכול להוכיח דין קנין מדין כלאים כמו שכתבו התוספות דדין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה כי אם בהליכה ודין קנין תלוי בתפיסה.