דברי ריבות · חלק רכ״ה סימן ד׳

לכן גמרתי אמרתי לחוות דעי ולגלות סברתי בזה כי להיות ענין אסור חמור לא אוכל להתעלם אולי יחנן ה' צבאות להרים מכשול מדרך עמי ואלקים הוא יודע וישראל הוא ידע כמה טרחתי וחפשתי לעניות דעתי לחזר אחר התרה דהאי אתתא כיון שנישאת וגם משום זילותא דבי דינא שלא יאמרו שבעיר שאלוניקי עיר ואם בישראל נעשתה התועבה הזאת נגד השמש בפומבי גדול ואין מוחה ולא יכולתי כי דעת הפוסקים גדול כים הולך וסוער וזה כי עם היות שיש ביד יוסף הנזכר שטר מקויים בבית דין שנתקדשה לו קודם קדושי שני מכל מקום מצינו שכתב הרשב"א בתשובותיו סימן אלף ר"ט על שטר קדושין חתום בעדים וז"ל ועל עדות שאמרת אם מקבלים מפי כתבם אין עדות שבשטר עדות אלא בשטר שיעשה מדעת המתחייב בשטר מקנה שממנו אנו למדין שנאמר וכתוב בספר וחתום שהמוכר צוה לכתוב ולחתום וכן כל כיוצא בזה אבל כל שטר שלא נעשה ברצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם היא זו וכו' עד ולפיכך צריכים אלו לבוא ולהגיד מפיהם. הרי שכתב בבירור שאין תקנה לעדי שטר קדושין אלא שיבואו ויגידו בפיהם ובנדון דידן לא הגיד שום אחד מהם בפיו עדות הקדושין כמו שנתאמת אצלי מפי מגידי אמת וכמי שנראה מתוך קיום הבית דין שהאחד העיד על חתימת ידו לבד ושנים העידו על חתימת יד השני ואין כאן הגדה מפיהם כלל ואפילו אם נרצה לומר שהאחד העיד בפיו מה שכתוב בשטר אין כאן אלא עד אחד ואין חוששין לקדושיו וקדושי שניהם קדושי תורה על ידי עדים שהעידו והגידו בפיהם וכן כתב רבינו שמחה הביאו המרדכי סוף פרק בתרא דקדושין וזה לשונו שכתב על שטר קדושין כי האי דנדון דידן ואפילו אם נתקיים השטר בחותמיו היה אומר רבינו שמחה שאין העדות מתקבלת מתוך השטר כזה וכו' עד אבל שטר ממון הכתוב וחתום בעדים ומסרוהו ליד בעל הדבר הוי כעדות בפה מההיא בפרק ארבעה אחים שטר קדושין וכו' עד אבל שטר ראיה על קדושי כסף לא ניתן ליכתב דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ושלום אביגדור כהן.