ואחר שזכינו לדין זה שהמעות הללו הם הקדש מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לומר שאין לחברת ת"ת אשר בשאלוניקי זכות וחלק גדול ומנה יפה במעות הללו וכמו שאבאר וזה דאף על גב דתניא במגילה פרק בני העיר בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין וכשהן באין מביאין אותם עמהם ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה תנתן לעניי אותה העיר. והטעם הוא כמו שכבר כתבתי זה ימים ושנים בפסק אחד שכשהוא יחיד מסתמא בטיל דעתיה אצל בני העיר וכשהוא נודר ודאי נודר לדעתם ולכן תנתן לעניי אותה העיר אבל כשהם רבים לא בטלו דעתם אצל בני העיר ולא נדרו אלא לדעתם ואמדינן דעתייהו אצל עניי עירם וכיון שכן בנדון דידן הוא יחיד וראוי שתנתן אותן המעות לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת ליתא מכמה טעמי חדא שכתב המרדכי פרק קמא דבתרא יחיד שפסק צדקה וכו' היינו שפסק צדקה עם בני העיר שאינו יכול לשנות מדעת בני העיר אבל יחיד שהתנדב צדקה לעצמו יש בידו ליתנו לכל מי שיחפוץ ושלום יצחק בר אברהם.
דברי ריבות · חלק רכ״ג סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.