דברי ריבות · חלק רכ״ג סימן י׳

הרי שבנודר סתם אומדין דעתיה לומר שכיון למה שהיה רגיל אפילו שהוא נגד מנהג הקבוע בעיר כל שכן בנדון דידן שהמנהג הקבוע בכל גלילות ישראל כל פוסקי צדקה פוסקי' לחברת ת"ת שהוא תל שהכל פונים בו וגם דעת הנפטר נ"ע הנז' דעתו עליה כמו שבא בשאלה דפשיטא ופשיטא דעיקר אותם המעות הם לחברת ת"ת ועל כן אומר אני כי המעו' הנז' דרך כלל הם קדש שאף על פי שנכתב ונחתם מפה שאלוניקי שיתנו חלק מהמעות ההם לאחיו הזקן מוסכן הר' יאודה אלקביץ לא בשביל זה יש לערער ולומר שהם חולין כמו שבא בשאלה שמאחר שה"ר יהודה הנז' הוא מסכן עני ודל והוא אחיו אין לך צדקה גדולה מזאת כמו שפסקו כל הפוסקים והרמ"בם פ"ז הלכות מתנות עניים כתב עני שהוא קרובו קודם לכל אדם ואף על גב דבנדון דידן לא גילה למי היה רוצה לחלק המעות כתב המרדכי בהגהו' פרק קמא דבתרא אם נדר צדקה בסתם ולא גילה בדעתו בשעה שנדר למי רוצה לחלקה יכול ליתן הכל לעניי קרוביו שכל הנודר על דעת תורה נודר והתורה אמרה ענייך קודמין וגם אין לומר כיון שהוא עני קרובו שהכל שלו שהרי כתב המרדכי בפרק קמא דבתרא בשם הה"ר אברה' ז"ל המפריש מממונו לצדקה ויש לו קרוב בעיר אינו רשאי לתתה לקרובו לבדו אלא לגבאי העיר יתננה והם יחלקוה כראוי לכל א' וא' וכן פסק ריב"ש וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם ז"ל הלכות מתנות עניים פרק ששי לכן ראוי לאפטרופוסים או ממונים שבסירוקאפסי שיבחנו שדעת כל העולם קרוב ורגיל אצל חברת ת"ת ובפרט הנפטר הנזכר כמו שבא בשאלה וגם ההוצאה המרובה הצריך אליה לפרנס עניי העיר ועניי עולם ות"ת כנגד כלם ובעצת חכמי העיר הזאת יצ"ו יחלקו מזה המעות מנה יפה וחשובה לחברת ת"ת דאנן סהדי דניחא ליה לנפטר הנזכר ז"ל כי היכי דתיהוי ליה כפרה לנפשו ותלך לפניו צדקתו וזרעו ירש ארץ זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאום הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.