דברי ריבות · חלק רכ״ג סימן א׳

שאלה הלא למשמע אזן מלין תבחן שמעה אזננו ותבן לה על ענין המעות אשר הוגד מקדמת דנא שהניח הגביר כה"ר יצחק אלקביץ ז"ל קצת מעות קדש בתוך נכסיו וכפי מה שהעידו הגידו מגידי אמת גופא דעובד' הכי הוי שאחר שנפטר הגביר הנז' נ"ע פתחו בסידרוקפסי ממוני הק"ק י"א התיבה אשר היו בתוכה כלי כסף וכלי זהב ובתוכה מצאו חבית אחת קטנה ובתוכה מעות ושאלו למשרתי הבית מה טיבה של חבית זאת והשיבו להם דבר שהיו המעות ההם קדש שהיה מפריש בכל שבוע ושבוע שהיה נותן מעות לסוחרים שהם המעות הנקרא קרי"ג מאש בלעז והיה נותן אותם בתוך החבית הנזכר ושהיה דעת הנפטר לעשות ממעות הללו צדקה וחסד ונמצא שם מי שאמר שהיו המעות קרובים לי"ז אלפים לבנים ופתחו החבית ומצאו לבנים וזהובים קרוב לתשעה אלפים לבנים ומצאו כתוב על החבית מכתיבת ידו אני חייב שני אלפי' לבנים ואז אמרו הממונים לאיש אשר העיד שהיו קרוב לשבעה עשר אלפים לבנים שעדיין היה חסר מהחשבון ההוא והשיב שהוא היה יודע שהלוה מאותם המעות לכותים אבאגי"ש קרוב למאה סולטאניש והלכו ושאלו את האבאגי"ש והודו שהיו חייבים כמו חמשה אלפים לבנים ואמרו מסיחים לפי תומם שכאשר לקחו אותם אמר להם הגביר הנז' נ"ע שהם ממעות ואקוף שלו וגם הגביר כה"ר משה טרוגאש העיד בתורת עדות שהיה זוכר שמזמן רב היה מקבץ המעו' הללו לשם הקדש והיה נותן אותם בחבית הנזכר ושהוא היה נושא ונותן עמו ובכל שבוע שהיה נוטל מעות ממנו היה הוא בעצמו פושט ידו ולוקח מהמעות בכל חפצו ונותן בחבית ושכל המעות ההם מאז ועד היום שנפטר היה נותן אותם בחבית הנזכר לשם הקדש וכל משרתי הבית וה"ר עובדיה וה"ר חיים עדילה ואחרים כלם פה אחד ענו ואמרו שהמעות ההם הם קדש ושאין להם ליורשים רשות להשתמש בהם. ואחר זמן מה יען נכתב ונחתם מפה שאלוניקי שיתנו חלק מהמעות התם לאחיו הזקן ומסכן ה"ר יהודה אלקאביץ יצאו מערערים ואומרים שאין להוציא המעו' מחזקת היורשים שכל נכסי הנפטר בחזקת היתומים עומדים והם חול ועל פי הדברים האלה שאלו ממנו כדת מה לעשות במעו' הללו אם יש כח ביד אפוטרופוסי היתומים ליגע בהם או אם הם קדש לה' כפי מה שהועד מתחל' כי יש אנשים נגשים אל ה' שמעו מפיו בחייב שהיה גומר ואומר לתת מעות לחברת תלמוד תורה אשר פה שאלוניקי יע"ה ועל כן ראוי ללבן הדברים ולהעמידן על בוריין.