וטעמא דמילת' דלא מבעיא בנדון דידן דראובן הנז' היה אפוטרופוס האלמנה והיתומים כמו שבא בשאלה דפשיטא ופשיטא שיגבה שמעון החוב מדמי הכתובה כיון שברשות ראובן האפטרופוס עשה מה שעשה והלוה המעות ודבר ידוע הוא שיש לו לאפוטרופוס רשות לעשות מה שיראה שהוא טוב וכמו שכתב הרא"ש הביאו הטור חשן המשפט סי' ר"ץ וז"ל כי אפטרופוס יש לו כח לעשות בממון הנמסר לידו בטובת בעליו כאלו היה שלו והרמ"בם הלכות נחלות פרק י"א האפוטרופוס מוציא ומכניס ובונה וסותר ושוכר ונוטע וזורע ועושה כפי מה שיראה שהוא טוב ליתומים וכו'. ועוד כתב הרמב"ן הביאו חו"מ סימן קי"א שאם לוו ב"ד או אפטרופוס של יתומים לצרכם נזקקין לנכסיהם ומוכרין בלא הכרזה וכו' וכיון שראובן זה היה אפוטרופוס וטוען שמעון שלוה ראובן המעות לצורך האלמנה והיתומים שכך אמר לו ראובן בשעה שלוה המעות כמו שבא בשאלה פשיטא דנאמן שמעון ויקח המעות שהלוה מאותם המעות שתחת ידו במיגו דאי אמר החזרתים ונתתים כבר אלא אפילו לא היה ראובן אפטרופוס אלא שגנב אותו שטר כתובה ומשכנה ביד שמעון בסך אלף לבנים לצורכו ממש לא לצורך האלמנה והיתומים היו מחייבין בית דין שתפרע לאה אלמנת לוי האלף אש'. וטעמא דמילתא.
דברי ריבות · חלק רכ״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.