דברי ריבות · חלק רי״ט סימן ט״ז

וראיה לזה מהא דגרסינן פרק חזקת הבתים רבא בר שרשום נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי אמר לי' אביי אימא לי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה ארעא במשכנתא הוה נקיטנא ליה מאבוהון דיתמי והוה לי זוזי אחרינא גבי ואכלת שני משכנתא אמינא אי מהדרנא לארעא דיתמי ואמינא דאית לי זוזי אחריני גבי דאבוכון אמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אלא אכבשיה לשטר משכנתא אוכלה שיעור זוזי דמיגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי מהימנינא כד אמינא דאית לי זוזי גבייכו מהימנינא וכתב הרא"ש ז"ל שם בפסקיו וז"ל ואם תאמר והאיך היה יכול לומר לקוחה היא בידי והלא היתומים קטנים וידוע היה שהקרקע היה מתחלה של אביהם והיאך יביא עדי חזקה שאכלה שלש שנים בחיי אבוהון והא אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ויתומים קטנים שלא בפני בעל דין דמי והכי אמרינן בריש הגוזל בתרא בר המלה חמא מיותרת חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפי דרבי ירמיה אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה שלו הוא תובע והא אית ליה סהדי דאבוה יהבה ניהלי אמר ליה וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין דבר חמוה קטן הוה והכי נמי היאך יביא עדים להוציא הקרקע מחזקת היתומים ויש לומר דשאני הכא שכבר אכלה שלש שנים בחיי האב וגם אין ידוע שבתורת משכנתא באת לידו וכבר היה מוחזק בחיי אביהם ולהחזיק מה שבידו מקבלים עדות בפני יתומים קטנים דאם לא כן לא שבקת חיי ללוקח קרקעות ומת המוכר ויבואו הקטנים ויחזיקו ולא יוציאו מידו עד שיגדלו וכו'.