דברי ריבות · חלק רי״ח סימן ט״ז

ואין הנדון דומה לראיה כלל וטעמא דמילתא דבשלמא כששמעון פרע לאשת ראובן חובו כיון דזכות הוא לו לראובן לפרוע לו חובו אמרינן זכין לאדם שלא בפניו וכיון דגלי דעתיה דראובן שמניחה לישא וליתן חשיב פרעון ושמעון פטור אבל בנדון דידן אם נאמר שאם מסר ראובן המשכונות ללוי ונאבדו אפילו שלא מדעת שמעון שיהיה פטור אין זה אלא מפני שאתה מחייב לשמעון בשמירת המשכונות וכיון שנאבדו פטור ראובן מהחוב וכי יעלה על הדעת שחבין לו לשמעון שלא בפניו מפני שלוי היה פקידו שיהיה חייב לשמור המשכונות ואם ירצה האדם להתעקש ולומר דכמו דחשיב פרעון הפרעון של איזה חוב שפורעין לפקידו גם נחשיב מסירת משכונות לפקידו של שמעון לשיתחייב בשמירתן עד שאם נאבדו יהיה פטור ראובן מהחוב אי אפש' לומר כן דהא קיימא לן דשומר שמסר לאשתו ובניו או רועה שמסר לברזיליה פטור ואפילו אין להם לשלם כמו שפסק הרמ"בם והרמ"בן והרש"בא כמו שכבר הארכתי בזה ואם אתה אומר שמסירת המשכונות לפקידו מחייב לשמעון איך נאמר כשמסר שמעון המשכון ביד פקידו נסתלק שמעון לגמרי ונכנס פקידו במקומו והלא דברי' ק"ו ומה כשמעולם לא נתחייב שמעון בשמירת המשכון אמרינן כיון שמסר הלוה משכון ביד פקידו חייב עד שאם נאבדו פטור הלוה במקום שכבר נתחייב שמעון בשמירת המשכון כגון שנמסרו בידו ממש לא כל שכן דאע"פ שימסור המשכון ביד אשתו ובניו או ברזיליה שלא יצא מחיובו אלא על כרחין צריכין אנו לומר שיש חילוק בין פרעון חוב לנדון דידן שהוא מסירת משכון דפרעון חוב דזכות הוא לו למלוה ניחא לי' קבלת פקידו או אשתו כיון דרגיל אצלם אבל מסירת משכון לפקידו לא מחייבינן ליה למלוה שיפסיד חובו באבידת המשכון שקבל פקידו שלא מדעתו הרי לך כמה חילוק יש בין ענין לענין ולא שנאמר כשם שהתם נתן הפרעון לאשתו ומהני הכא נמי נתן המשכון לפקידו ויהנו.