וגם הפסק השני דבריו מוכיחים עליו שלא היה לו לדבר ולפצות פיו ולצפצף בנדון זה כיון שהוא עצמו אומר שהתובע לא נכון עמו וגם המצוה שרצה לעשות מהשבת אבידה נהפכה לו כקשת רמיה שנתחזקה יד העובר עבירה שלעשוק אהב נגד הדין והאמת כמו שכבר הוכחתי וגם מה שכתב ואומר שנפלאת הפלא ופלא דמאחר שהלכה רווחת בישראל זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה כאשר ידוע זה אפילו לדרדקי דבי רב איך אפשר לשום דיין לחייב להוציא ממון וכו' לזה אני אומר כי דרדקי דבי רב דנים כל הדברים בדרך הכלל אבל מי שעיניו בראשו מבחין בענינים באיזה מהם צודק הכלל וזו היא ההבחנה של מורה הוראה כמוהו מה שלא עשה כן בנדון דידן שכתב אפילו היה ראובן נותן המשכונות ללוי כדי שיפרע מהם לשמעון ונאבדו היה ראובן פטור כיון שהוא פקידו והביא ראיה ממה שבא בתשובה ראובן שאמר לשמעון תן לי מנה שיש לי בידך והשיב שמעון כבר פרעתי לאשתך וכו' תשובה אם אשת ראובן בת דעת וראובן מניחה לישא וליתן ישבע שמעון שמסר לה ופטור כדמשמע בפרק המפקיד דהנהו גינאי דאפקידו וכו'.
דברי ריבות · חלק רי״ח סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.