דברי ריבות · חלק רי״ז סימן ז׳

מה שיודע יודע תעלומות רוצה אני לגלות ולהודיע לבריות כי ידעתי אני ידעתי ראובן ושמעון הנז' מי הם וכבר בא אלי מקודם ראובן ובקש ממני להודיעו דעתי ואמרתי שאין רצוני בכך אם מפני ששמעון אין לבו שלם עמי ואיני רוצה יחשדני שאני רודף אחריו גם שמאחר שיש להם לעמוד לדין בפני חכם איני צריך כי חשבתי אני שהדין היה ברור ולא היה צריך לפנים ואחר שיצא מחוייב מן הדין שעמדו לפניו חזר אלי ואמרתי לו כ"ש שאיני רוצה להטפל עם שכפי האמת הכרח הזמן היה עושה לי לדבר כן כי מן הדין על הדין ועל האמת אין ראוי להשגיח ולחוש לשו' דבר שכבר כתב הר"אש והביאו בנו הטור בח"ה סי' קנ"ד שמצוה להודיע למי שחושב היותו מחוייב בדבר אחד להודיע לו האמת כי הוא זכאי ונכנס זה במצות השבת אבידה ועכ"ז דחיתי אותו מן הטעם הנזכר עד שעתה ראיתי כבר מי שקדמני במצוה הזאת ונתפרסם הדבר ראיתי גם אני שראוי לי שאענה חלקי לפי שמכאן ואילך כבר אסור להעלים האמת ואען ואומר שנפלאתי הפלא ופלא דמאחר שהלכה רווחת בישראל זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה כאשר יודע זה אפילו לדרדקי דבי רב איך אפשר לשום דיין לחייב ולהוציא ממון מזה וליתן לזה אלא בראיה ברורה מה שבנדון דידן נראה בעיני שאין מקום לחוב את ראובן כלל והיה די והותר במה שכתב הרב המופלא נר"ו לזכות לראובן ומכל מקום לרווחי שמעתתא הואיל ואתא לידן אימא ביה מילתא ואומר שהדין ברור כביעתא בכותחא שהדין עם ראובן ממקומות זולת אותם שכתב הרב הפוסק נר"ו ומכל מקום לפי שהוא רמז ענין דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד אמרתי לחזק דברו ואף על פי שאינ' צריכים חיזוק דלא מבעיא השתא ששמעון נתרצה ליתן המשכונות ליד לוי המורשה שלו אלא אפילו שנתן ראובן ביד לוי שלא מדעת שמעון היה פטור והי לך תשובת הרשב"א ז"ל סימן אלף צ"ו.