דברי ריבות · חלק רי״ג סימן ב׳

לכן נראה לעניות דעתי שמתוך מה שפירש רש"י שעיקר תירוץ המתרץ הוא לומר שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה ודאי ימות קס"ד לתוספות שרש"י מפרש בגמרא דמאי דמקשה המקשה איהו נמי חויא טרקיה כונתו לומר היכי קרא עליה רבי ישמעאל אשריך בן דמא וכו' ולא עברת על דברי חבריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש שהרי איהו נמי חויא טרקיה וכיון דחויא טרקיה נראה ודאי שכבר עבר על דברי חכמים ומהו האושר שמאשרו שהרי כבר עבר כיון דחויא טרקיה וסופו הוכיח על תחלתו ותירץ המתרץ חויא דרבנן דלית ליה אסותא כלו' הנחש שנושך על שעבר דברי חכמים לית ליה אסותא כלל משום דכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וזהו שכיון רש"י בדבריו ועל כל פנים ימות אבל הנחש שנשך לבן דמא כבר היה לו אסותא שהרי בא יעקב איש שכניא לרפאותו ואין נשיכה זו הוראה על שעבר על דברי חכמים זהו הפירוש שהבין תוספות מתוך דברי רש"י ולכן הקשו התוספות איהו נמי לא הוה ליה אסותא כלומר הדרן קושיא לדוכתין דכיון דר' ישמעאל הוא המדבר והמאשר לבן דמא שלא עבר על דברי חכמים והוא סבר שהדין הוא שיהרג ואל יעבור נמצא דאף על גב דיעקב איש שכניא היה יכול לרפאותו כיון שהדין שיהרג ואל יעבור לא חשיבא נשיכה דאית ליה אסותא וכיון שכן נמצא דאיהו נמי חויא טרקיה דלא הוה ליה אסותא ואפשר שבא לידי כך בשביל שעבר כבר על דברי חכמים ואם כן מהו האושר שהיה מאשרו.