דברי ריבות · חלק רי״א סימן ט״ז

כלל העולה ממה שכתבתי שכל זמן שלא יביא ראובן שטר לקיחה וראיה ברורה שחזר שמעון ומכר לו החזקה הנזכרת החזקה עומדת בחזקת שמעון ומוציאין לראובן מתוך החזקה כי אין בכל טענותיו ממש והם דברים בטלים אשר לא יועילו כי תוהו המה. ועוד ראיתי דברי הפוסק שרצה לזכות לראובן שכתב שאפילו לא היה למוכר השטר הנזכר בשאלה שעם כל זה היה הדין עמו והטעם שכתב נמקי יוסף בפרק שנים אוחזין בספיקא דממונא איכא ב' מינים הא' היכא שמוחזק הא' יות' מחבירו והב' היכא שאין הא' מוחזק יותר מחבירו במין שהאחד מוחזק יות' מחבירו יש ב' חלקי'. הא' כשהספק הוא מחמת הדין בעצמו וכו' והב' כשהספ' מחמת טענותיהן וכו' בחלק שהספ' מחמ' הדין עצמו והתובע תפס אי מפקינן מיניה אי לא תלוי הדין בארבע' תנאי' במילתא דלא עבידא לגלויי ושלא יהיו תרי ותרי ושלא יהיו ברשות ושיהיו מטלטלין וכו' והעלה הפוס' הנז' מתוך כללים אלו דבנדון דידן הוי ספק מחמת הדין עצמו כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם מהני חזקה ליורד ברשות אי לא ולכן העלה שהדין נותן שחזקה אם נדון אותם בקרקע כמו שכן דעתי כמו שכתבתי הרבה פעמים אפי' היה תופס אותה הקונה הנז' מפקינן מיניה ואלו הדברים אין להם שחר מכמה טעמים וחדא דבנדון דידן ליכא פלוגתא דכולי עלמא מודו דלית ליה לראובן חזקה באופן שאין כאן ספק בדין מחמת הדין עצמו כמו שכבר כתבתי ועוד אפילו אם תמצא לומר דבנדון דידן חשיב ספק מחמת הדין עצמו מכל מקום עולה הדין להפך ממש ממה שפסק וראיה לזה ממקום שבא ומהכללים שכתב הנמקי יוסף ז"ל וזה שכתב שאם איכא תרי ותרי ואי עבידא לגלויי לא מפקינן וכן אם הוא ברשות ובמטלטלין אבל במקרקעי אפי' ברשות מפקינן וכיון שכן בנ"ד מאי תרי ותרי איכא אם אין שטר לראובן וגם הוא מילתא דלא עביד' לגלויי ואי חשיב ליה חזקה בקרקע הא אמר דבמקרקעי אפילו ברשות מפקינן סוף דבר דבהא סלקינן נחתינן שהדין עם שמעון והבתים עומדים בחזקתו לפי מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה: