דברי ריבות · חלק ר״ח סימן ב׳

תשובה נראה לע"ד שהדבר פשוט שהדין עם הבכור ויטול בריוח כפי מעותיו וטעמא דמילתא דלא מבעיא אם נרצה לסמוך על דברי הטור שכתב בח"ה סימן רנ"ב על הא דקיימא לן מצוה לקיים דברי המת במה דברים אמורים שנתנו ביד שליש לשם כך אבל אם באו לידו אחר הצואה או שהיה בידו תחלה ולא לשם כך לא ועוד כתב שם הה"ר יוסף קארו נר"ו בשם הרא"ה ז"ל שאם צוה על היורשים שלא בפניהם אין בו משום מצוה לקיים דברי המת וכו' ובנדון דידן תרתי איתנהו שזה המעות לא נכנס ביד השותפים לשם כך שהרי יש כמה וכמה שנים שהיה יעקב הנפטר הנזכר שותף עמהם וגם הצואה לא היתה בפני היורשים שלא היו בעיר בעת פטירת יעקב ולא צוה בפניהם דפשיטא ופשיטא שאין כאן מצוה לקיים דברי המת ויכול הצבור ליקח מיד מממון השותפו' חלק בכורתו פי שנים אף על פי שיהיה זמן השותפות לזמן קבוע וכמו שכתב הרמ"בם הלכות שלוחין ושותפין פרק חמישי וז"ל אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטלה השותפות או העסק אף על פי שהתנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון לרשו' היורשים ובזה הודו הגאונים וכיון שהרשות נתונה לבכור ליקח חלקו מיד מעתה יכול להתנות עם הפשוט ולומר לו אם תתן לי הריוח כפי מעותי יהיה המעות בשותפות כמו שצוה אבינו ואם לאו אטול מיד חלקי כי אין כאן מצוה לקיים דברי המת אלא אפילו לא נרצה לסמוך על זה אלא לומר שאף בנדון דידן ראוי לקיים דברי המת מכל מקום הבכור אינו מבטל דברי המת אלא רוצה שיעמוד הממון בשותפות עד שתהינה כל אחיותיו נשואות אבל רוצה ליקח בריוח לפי מעותיו שזה אינו מבטל דברי המ' שהמ' לא דבר בזה כלל.