הרי שעלה מדברינו שאין אדם נאמן לומר טעיתי בחשבוני אחר שהודה בפני עדים ואפילו במקום דאיכא מיגו ואפילו להעמיד הממון בחזקתו לא מהני שהרי בההיא עובדא דגינאי הוה טעין ההיא טענה דטעיתי לאוקומיה ממונא בחזקתיה וכן בההיא דמנה לי בידך וכו' שכתבו התוספות הוא לאוקומיה ממונא ואפילו הכי לא מהני. והשתא נידון ונאמר ומה במקום דאיכא מיגו ועוד דהויא לאוקומיה ממונא בחזקתיה אמרינן דלא מצי למימר טעיתי בנדון דידן דליכא כאן מיגו וגם שבא ראובן בטענתו להוציא ממון לא כל שכן דלא מצי טעין ולומר טעיתי בחשבוני אחר שהודה בפני עדים שעשה חשבונו ולא נשאר אצלו כלום. ואף על גב שכתב הרב ה"ר יוסף קולון ז"ל שרש ס"ה דדוקא היכא דמשעבד נפשיה בעדים הוא דאמרינן דאין נאמן לומר טעיתי אפילו במקום מיגו אבל היכא דלא משעבד נפשיה בעדים אפילו היתה שם הודאה בפני עדים מצי למימר טעיתי אפילו בלא שום מיגו וכו' וכיון שכן בנדון דידן מצי טעין טעיתי אף על גב דליכא מיגו אף על גב דהודה בפני עדי'.
דברי ריבות · חלק ר״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.