דברי ריבות · חלק קצ״ו סימן כ״ה

ועוד מצאתי און לי בתשובת שאלה מהחכם השלום ה"ר יוסף בן לב נר"ו כלל י"ז שכותב על ענין לישנא יתירא כתב וז"ל ובר מן דין הרי מצינו תשובה להרשב"א ז"ל שכתב שאין לנו ללכת בדברים אלו ולדון בהם בדמיונו' אלא מה שכתוב בגמר' בהדיא ובפרק יש נוחלין בהני לישני לבד דרשינין מילי יתירי לרבויי הרי שסגר לנו את הדלת הרב הנז' ולא נתן לנו רשות להשתמש ולדון בלישני יתירי אלא באותם הנמצאי' בגמרא ע"כ. הרי לך שפסק בהדיא שאין לנו' להטיל משאות על הלשונו' מכח לישנא יתירא ומה גם עתה בנדון דידן דאיכא משמעות לישב הלשון כמו שכתבתי מכל מה שכתבתי נראה ודאי שאין ממש בצואה זו משום דדירה אין בה ממש ומעולם לא יצאו הבתים מחזקת היורשים ואי לא דמסתפינא ממה שראיתי תשובת שאלה בשם הרשב"א הביא' בית יוסף חו"מ סי' רנ"ג שכתב וז"ל ולא עוד אלא דבר מן דין כל שהניחו אפילו ת"ל שהיה בטעות שהיה סבור דיכול אדם להקנות דירה בלא גוף אפילו הכי מ"מ כל השנים שעמד שם מחילה בטעות הוא והויא מחילה כדאית' בפרק איזהו נשך ולפיכך אין לראובן על שמעון כלום ע"כ הרי שכתב דאע"ג דהויא מחילה בטעות חשיב מחילה ואי לאו האי תשובה הוה אמינא שאפי' השנים שדרה לאה ובניה בבתים היו חייבי' לפרוע שכירו' הבתים ששתיקת היורש היה בטעות והמתנה לא היתה מתנ' כי הדיר' אין בה ממש אבל מ"מ לינקוט מיהא חדא שהרשו' נתונ' ביד היורשים להוציא ללאה ולבניה מהבתים מכאן והלאה כאדם המחזיק בשלו ועוש' בו כרצונו כפי הדין הנידון דין אמת לאמתו זהו מה שנרא' לע"ד ואמ' לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.