דברי ריבות · חלק קצ״ו סימן כ״ד

ליתא דהא לא אמרינן לישנא יתירא לטפויי אתא אלא כשאין צריך כלל לומר הלשון ההוא שכבר היה מובן בלשונו הראשון ועם כל זה הוסיף הלשון ההוא ודאי לטפויי אתא וכההיא דתנן פרק המוכר את הבית לא את הבור ולא את הדות אע"פי שכתב לו עומקא ורומא צריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך ופי' רשב"ם בזמן שאמר לו חוץ מאלו חוץ מבור ודות ותנאי שלא לצורך הוא שהרי אינן בכלל בית אלא לטפויי מילתא קאתי ושייר לו דרך והכי נמי קאמר בגמר' פרק יש נוחלין גבי ההיא דבכור אלמא כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי וכו' אבל בנ"ד כל הלישני יתירי צריכי ואין כאן לשון יתר כלל וזה שמה שאמ' תחלה תדור אחותו לאה וכו' יש בלשון הזה שני משמעיות. הא' שמצוה ליורשיו שיניחוה לדור שם הזמן ההוא והב' שהוא מצוה לאחותו שהיה לה קירוב הדע' עמה שתדור שם בקצה חצרו כל הזמן ההוא כדי שתלו' לאלמנתו ובתו ותנח' אותם ותדבר על לבן ולכן לפרש דבריו חזר ואמר שלהיות שבמה שצו' ליורשיו אפשר לפרש שיניחוה לדור שם בתנאי שתפרע שכירות הבתים לכן חזר ואמר שתדור אחותו בלי שום כסף ומחיר בעולם וכדי שלא יובן שצו' ג"כ לאחותו שתדור שם על כל פנים חזר ואמר בלי שיהיה כח ביד יורשיו של ראובן להוציא אותה ולא את בניה מהדיר' כלומר שאין כוונת הצווא' אלא לצוות ליורשיו שלא יוציא' מהדירה שלא מדעתה אבל היא הרשות נתונה לה אם תרצה לדור או לצאת ולהיות שהרשות נתונה לה לדור או לצאת ואפשר שתבחר לדור שם לעשות נחת רוח לאחיה אבל לא תרצה לדו' שם חנם כי שונא מתנות יחיה וכמו שכתב הרמב"ם פרק י"ב הלכות זכיי' ומתנה אנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם וכו' וכן מעשים בכל יום שהאנשים החשובים אינם מקבלים מתנה מכל אדם ולכן חשש ראובן הנז' שאולי לא תרצה אחותו לדור שם חנם לכן חזר ואמר ולא ליטול שום שכירות מהם עד השלמת הי' שנים הנזכר בשום צד בעולם כלומר אפי' שתרצה היא לתת שכירות צוה ליורשיו שלא יטלוהו. הרי לך דאין כאן לישנא יתירא עד שנאמר דאתא לטפויי להקנו' גוף הבית שהרי יש לנו מקום לפרשם כמו שכתבתי והדין נותן כך שהרי אחותו של ראובן הנז' ובניה באים לזכות בבתים אלו מכח שטר צוואה זו אבל עצמות הבתים פשיטא ופשיטא דבחזקת היורשים קיימי שהקרקע לעולם בחזקת בעליו עומד כמו שכבר כתבתי וכיון שכן הא קיימא לן דיד בעל השטר על התחתונה ואיז' משמעות שיוכל לסבול הלשון לגריעותא לעמוד ממון בחזקתו נפרשהו אע"פי שנוכל לפרשו למעליותא כ"ש בנ"ד שאין שום מציאות משמעו' שהקנ' גוף הבית אלא שרוצים לומר כן מכח לישנא יתירא דפשיט' ופשיט' שלא נאמר כן אלא נפרשהו באיזה משמעות שיהיה שיסבול הלשון לגריעותא.