דברי ריבות · חלק קצ״ד סימן ד׳

הרי לך בהדיא דדוקא בלשון מתנה יכול אדם לגרע זכות הבכור אבל בלשון ירושה אין בדבריו כלום וכן פסק הרמב"ם הלכות נחלות פרק ששי וזה לשונו אם אמר הבכור יירש כפשוט או שאמר לא ירש פי שנים עם אחיו לא אמר כלום שנאמר לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור כי את הבכור בן השנואה יכיר וכתוב עליו הרב המגיד אף על פי שלא הזכיר הבכור בפירוש כיון שמכלל דבריו נגרע זכות הבכור ואמרן בלשון ירושה הרי הוא בכלל לא יוכל לבכר וכו' וכן כתב מבואר הרב אבן מיגש ז"ל וכן פסק חו"מ סי' רפ"א דבבכור אין יכול להעביר מחלק בכורתו כלום להוריש לשום אדם ואפילו לאחד מן האחים וכו' וכן פסקו כל הפוסקים וכיון שכן בנידון דידן אם יבואו עדים ויעידו שרבי יוסף הנז' אביהם של יתומים אלו היה בכור לאביו היה נראה לומר דלא מבעיא בשאר נכסי עזבון הזקן דפשיטא ופשיטא שיקחו היתומים פי שנים מכח בכורת אביהם כדתנן פרק יש נוחלין בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור נוטל שני חלקים וכתב הרמב"ם הלכות נחלות פרק שני מי שהיו לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והניחו בנים הבכור הניח בת והפשוט הניח בן הרי בן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש שהוא חלק אביו ובת הבכור יורשת שני שלישי' שהוא חלק אביה הרי שאפילו מת הבכור בחיי אביו ואחר כך מת האב יורש בן או בת הבכור חלק בכורתו מנכסי הזקן כל שכן בנדון דידן שתחלה מת הזקן בחיי יוסף בנו שכבר הוחזק יוסף הנזכר בנכסים דפשיטא ופשיטא שזוכים בניו אלו היתומים בחלק בכורתו בנכסים שלא הוזכרו ולא נחלקו כלל כלל בצואה אלא אפילו בחצר שציוה הזקן שיחלקוהו בניו רבי יוסף ורבי שמואל כאשר חלק להם כשהלך לצפת תוב"ב היה נראה שלא אמר כלום בזה לפי שכבר הוכחנו דדוקא בלשון מתנה מהני ובנדון דידן אין כאן לשון מתנה נראה ודאי שאין בדבריו כלום כי מה שטען ר' שמואל הנזכר כי כבר זכה בו מיום שהלך אביו לצפ' תוב"ב אין בדבריו ממש מן הטעמים הכתובים ועוד שכיון שצוה שיחלקו החצר אחר פטירתו נראה ודאי שעדיין אינו מחולק שאם כבר היה מחולק וזכו בו מימי קדם מה היה מצוה.