דברי ריבות · חלק קצ״ב סימן ד׳

ועוד איכא גונא אחרינא לחייב לראובן כגון אם כתב לו בכתב ידו מוד' אני הבא על החתום שאני חייב לפלוני סך כך וראיה לזה דתנן פרק גט פשוט הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורים וכתב רש"י ואין כאן עדות אחרת וכו' וכן פסק הרמב"ם פרק י"א הלכות מלוה ולוה והלכות טוען ונטען פרק ששי וכן חו"מ סימן ס"ט אבל אם בנדון דידן ליכא שום חד מהנך אלא דקאמר ליה ראובן לשמעון לאחר מתן מעות שכבר נתן שמעון הסחורה לתוג' וגם לא היה שם במעמדם הכותי וגם לא לקח ראובן קנין על הענין אלא שדבר דברים בעלמא בלא שטר ואמר לו אני אתן לך מה שאני חייב לתוגר פשיטא ופשיטא דאין כאן שום חיוב כלל דהא תנן פרק גט פשוט החונק את אחד בשוק ומצאו חברו ואמר לו הנח לו פטור וכן פסק הרמב"ם פרק עשרי' וחמשה הלכו' מלוה ולוה וזה לשונו מי שהיה חונק את חבירו בשוק ליתן לו ואמר לו הנח ואני ערב אין הערב חייב כלום וכו' עד שיעשה קנין והשתא נדון ונאמר ומה בחונק לחבירו דאיכא למימר כמו שפירש רש"י דילמא דמשום צערא דחבריה שנחנק גמר ומקני וכו' אפילו הכי אמרינן דלא הוי ערב בנדון דידן דליכא שום טעמ' כי אם דברים בעלמא ומילי דכדי לא כל שכן דאינו חייב ראובן כלל כל הענינים האלו הם ברורים ופשוטים מפי סופרים ומפי ספרים ולא כתבתים אלא להפצרת השואל כדי שלא להשיב פניו ריקם וחתמתי על מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.