דברי ריבות · חלק קצ״ב סימן ג׳

ואף על גב שכתב רבינו תם שלא תקינו מעמד שלשתן אלא בישראל אבל בכותי לא תיקנו דכיון דהלכתא בלא טעמא היא הבו דלא לוסיף עלה הני מילי כגון שהנפקד או הלוה כותי ואמר ליה ישראל תניהו לישראל אחר אז לא קנה הישראל וכמו שכתבו בתוספות הטעם בפרק קמא דגיטין דף י"ג בשם רבינו תם דכיון דאפילו אמר לו זכי לא קנה כיון דאין זכייה לכותי ה"ה במעמד שלשתן לא קנה אבל אם הנותן כותי והנפקד והמקבל ישראל כנדון דידן ודאי שקנה ישראל ויכול להוציאו מיד ישראל בבית דין דכיון דהפקיעו חכמים ממונו של ישראל על ידי מעמד שלשתן כל שכן ממון התוגר כן כתבו התוספות שם בשם רבינו תם עצמו ואף הרב רבינו אשר בפסקיו דפרק קמא דגיטין שכתב סברא זו בשם ר"י נר' מתוך דבריו דלא פליג רבינו תם אלא שבא לפרש דברי רבינו תם שכן כתב על דברי ר"ת שהביא שלא תיקנו מעמד שלשתן בכותי וכו' כתב והוסיף רבינו יצחק לבאר דשלשה חלוקים יש בדבר וכן כתב מהר"ר יוסף קארו נר"ו בחושן המשפט סימן קכ"ו שלא בא לחלק אלא לפרש וכיון שכן בנדון דידן שהתוגר הוא הנותן והלוה והמקבל הם ישראלים ודאי שחייב ראובן לפרוע לשמעון ולא עוד אלא אפילו חזר התוגר ואנס ולקח המעות מיד ראובן חייב ראובן לשלם לשמעון שהרי כבר נתחייב ראובן לפרוע לשמעון וכמו שכתב שם הרא"ש בפסקיו כל זה הוא אפי' לדברי ר"ת וכל שכן לרי"ף שכתב בתשובה שאין חילוק במעמד שלשתן בין יהודי לתוגר וכו' באופן שעלה בידינו דבתלתא גוונא קני או בקנין או בשעת מתן מעות או במעמד שלשתן.