דברי ריבות · חלק ק״צ סימן ב׳

וראיה לזה שכתב הרמב"ם פרק י"ב הלכות מלוה ולוה קרקע שהית' בחזקת קטנים ובא א' וטען שהיא לקוחה ממורישן ויש לו עדים שהחזיק בה ואכלה שני חזקה בחיי אביהן אין מוציאין אותה מידן עד שיגדילו שאין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין והקטן כאלו אינו עומד כאן הוא חשוב אבל אם הוציא שטר שהיא לקוחה בידו הרי זה מקיים את השטר ומוציאין אותה מידו וכו' פי' הרב המגיד משו' דקיי"ל מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין. הרי לך אע"ג דמוחזקין היתומי' הקטנים בקרקע מוציאין אותו מידן בשטר כ"ש בנדון דידן דה"ר יוסף הוא המוחזק והוא הוא המוציא את השטר שלקוחה היא בידו מכחה של האלמנה ועוד שטענתו של ה"ר יוסף אינו אלא כנגד האלמנ' שלא תטרוף הקרקע לכתובתה לא כנגד היתומים דפשיטא ופשיטא דטענתו של ה"ר יוסף טענה להחזיק במה שבידו ואע"ג דטען ה"ר יעקב עזרה הנזכר שהשטר אינו כלום דאינו אלא שטר משכנתא או אסמכתא בעלמא ואינו מכר גמור והראיה כי הלוקח הראשון לקחו שנת השכ"ג וחתנו ה"ר שמואל נ"ע ליקט פירותיו שנת הש"כד והשכ"ה זו אינה טענה להוצי' הקרקע מתחת יד ר' יוסף הנז' כן המוציא מחבירו עליו הראיה ומה שטען ר' יוסף הנז' כי אולי חזר ולקח חתנו הפירות מהלוקח הראשון היא טענה חזקה להחזיק במה שבידו בכח שטרו.