דברי ריבות · חלק קפ״ח סימן י׳

יש לומר שכבר הוכחתי לעיל שאין לכתיבה זו שם שטר שלא ניתן ליכתב וכיון שאין לו דין שטר היאך נאמר יד בעל השטר על העליונה ולפרשו באופן שנעמידהו על חזקתו כיון שאפילו אם היתה הכונה ההיא מפורשת וכתובה בבירור לא היה לו איכות ודין שטר כל שכן שמלבד כל הטעמים שכבר כתבתי לעיל שאין בשטר זה ממש נמצא עכשו מחדש שכמעט הוזמו העדים החתומים בו וזה שה"ר אליעזר פורמון וה"ר יהודה ראמאש התובעים הכתובים בשטר הודו בבית דין שזה השטר נכתב עתה בשנת השכ"ז אלא שהקדימו הזמן משנת השכ"ה י"ב לחדש מנחם להיות שהעדים היו זוכרי' ויודעים נאמנה שביום ההוא אירע והיה הענין ההוא בפניהם ממש ועתה נמצאו כמה וכמה עדים נאמנים אנשי אמת המעידים ששני ימים קודם ט' באב משנת השכ"ח נפטרה בת ה"ר שמואל הנתבע הנזכר וכיון שכן נמצא שבי"ב לאב היה ה"ר שמואל בתוך שבעה ימי אבלות וכיון שכן איך יאמן כי יסופר שאז הלכו אצלו לתבוע ממנו מעות ואז נתחייב באופן הכתוב בשטר ההוא וכל שכן כפי מה שאמרו התובעים הנזכרים שהיה כל זה בשוק הסוחרים שודאי בזמן ההוא לא יצא מפתח ביתו וכי תימא שכל זה אירע קודם שנפטרה בתו אלא שאחרו הזמן וכדתניא שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר הני מילי כשכתב השטר קודם הזמן הכתוב בשטר אלא שאחרוהו וכתבו הזמן העתיד לבא אבל בנדון דידן בשעת הכתיבה כבר עבר זמן רב וכיון שכן אם לא היו יודעים באמתות הזמן המיוחד שאירע המעשה לא היה להם לכתוב בשטר כי אם זמן הכתיבה וכדאמרינן פרק גט פשוט אמר להו רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתבו ואי לא כתבו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקרא וכן פסק הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כ"ג וכן פסקו כל הפוסקים כל שכן דנדון דידן לא ניתן ליכתב לא ביום המעשה ולא ביום הכתיבה באופן שכלל העולה מדברי שהאמת יורה דרכו והשקר אין לו רגלים ולכן אמרתי גמרתי שה"ר שמואל הנתבע הנז' פטור לגמרי מתביעה זו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרב"י זלה"ה.