דברי ריבות · חלק קפ״ו סימן י״ג

גם מה שכתב הרב הנז' דשמא לא אמרינן כן אלא בממונא זהו עם יסוד דבריו שחושב שעדים החתומי' על השטר דאוריתא ובממונא אקילו רבנן והרי כתב הרמב"ם בהדיא שבין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין מקבלין עדות אלא מפי העדים מדברי תורה וא"כ נתבטלו דבריו מעקרן כיון שהירושלמי סובר כהרמב"ם וגאוני עולם פוסקי' כמותו אם כן על פי דברי כלם יכולין העדים לומר לא נתקדשה ואכתוב קוצר דעתי ביסוד דברי הרמב"ם ז"ל שכותב שמדברי תורה אין עדות בשטר דמפיהם ולא מפי כתבם ודעת הפוסקים המסכימים עמו בזה ואומר כי יסוד הדין הזה הוא אי קיימא לן כרבי אלעזר דאמר פרק המגרש עדי מסירה כרתי דאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם ואמת הוא שגם הרי"ף ז"ל סובר שגם עדי חתימה כרתי אבל הרא"ש ז"ל כתב בפסקיו וז"ל ומדקאמרי' בכל דוכתא עדי מסירה כרתי משמע שאין הכריתות תלוי אלא בעדי מסירה וזולתם אינו גט כלל והא דקאמר אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם לא קאמר שלא יהיו צריכים לעדי מסירה בשעת חתימת אלא ה"ק תקון העולם הוא שיהיו גם עדי חתימה עם עדי מסירה כדי שלא תצטרך לחזור אחר עדי מסירה היום או למחר כשתביא הגט לראיה דכיון שהגט בידה ועדים חתומים בו תלינן דמסתמא בהכשר נעשה גם בעדי מסיר' שהכל יודעים שאין דבר שבערוה פחות משנים שאי אפשר להתיר אשת איש אם לא נמסר לה הגט בפני שנים וכו' ובסוף כתב וכן פי' ר"ת.