סימן זה מורכב במקור משני סימנים בעלי ספרור זהה. החל מהפסקה הבאה מתחיל הסימן השני בבא קמא דף ס"ג כתב רש"י היקשא הוא כיון דסמיכי להדדי הני קראי איתקוש גנב וטוען טענת גנב להדדי וכו' ואיכא דאמרי היקישא כדמפרש התם וכו' ולאו מלתא היא דהאי מה מצינו בנין אב הוא וכו' כונת רש"י בהשתדלו לדחות סברת איכ' דאמרי היא דאי הוה אמרינן הכי איכא קושיא בגמרא והיא דלמאן דקאמר תרווייהו בטוען טענת גנב ה"י דהגנב למאי אתא דהא לעיל קאמר דאיצטריך ליה לדרבי חייא בר אבא וכו' והשתא דאיכא היקיש' כי היכי דלמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב אית ליה דרבי חייא בר אבא מכח היקישא לפי סברת איכא דאמרי גם למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב מכח ההיקש אית ליה דרבי חייא בר אבא וכיון שכן ה"י דהגנב למה לי אבל השתא דלא מקרי היקיש כי אם סמיכות הפסוקי' דחד מיירי בגנב וחד בטוען טענת גנב למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב אין כאן היקש ואיצטריך ה"י דהגנב זהו מה שנראה לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק קפ״א סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.