דברי ריבות · חלק קע״ה סימן ג׳

והטעם דאמרינן בגמרא פרק יש נוחלין אמר רב פפא דיקל' ואלים ארעא ואסיק סירטון דכולי עלמא לא פליגי דשקיל פירוש אפי' רבנן מודה דנוטל פי שנים לפי שיש בו תרתי לטיבותא שלא נשתנ' שמו ועוד שהוא שבח ממילא כי פליגי בחפירה והוה שובלי שלופפי והוה תמרי רבי סבר שבחא דממילא וכיון דממילא נוטל פי שנים ורבנן סברי אישתני ר"ל אשתני העשב להיות חיטין והפרחים להיות תמרי' דבר אחר ושם אחר הוא ונוטל כפשוט ואם כן בנדון שלנו אפי' הבתי' הבנויי' לא הושבחו אלא מחמת הוצאה שהוציאו עליהן להטיחן ולתקנן לפיכך אינו נוטל פי שנים באותו השבח וזה הוא אפילו לרבי דלא מבעי' לרבנן דבעינן תרתי לטיבותא ממילא ולא אישתני אלא אפי' לר' דלא בעינן תרתי לפחות בעינן שיהיה ממילא דאמרינן פרק יש נוחלין הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים וקא מקשינן השתא מוחכרת ומושכרת דלאו ברשות' דידהו אמרת שקיל רועה באפר מבעיא ומשני הא קא משמע לן דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה באפר מה רועה באפר שבחא דממילא קא אתי ולא קא חסרי בה מזוני פירוש שאוכלת מעשב השדה אף מוחכרת ומושכרת שבחא דממילא קא אתי דלא חסרי בה מזוני פירוש שאין מעלין לה היתומים מזונות וקאמר מני רבי היא הרי לך ראיה ברורה שאפילו לרבי כשהשבח אינו ממילא נוטל כפשוט והטעם לפי שהוא כשבח שהשביחו היתומים דאליבא דכולי עלמא אינו נוטל פי שנים שכן פירש הרשב"ם בפרק יש נוחלין דף קכ"ד על הא דאמרינן בכל אשר ימצא לו פרט לשבח שהשביחו הנכסים אחר מיתת אביהם וכל שכן שבח שהשביחו יורשים לאחר מיתת אביהם ופירש הוא שהשביחו כגון בנו בתים ונטעו כרמים או חסרו מזוני או מעות בהוצאת נכסים להשביחן הרי לך ראיה ברורה שאינו נוטל ראובן פי שנים אלא לפי מה שהיו שוים הנכסים בשעת מיתת אביהם.