דברי ריבות · חלק קס״ג סימן ג׳

אבל טעמא דמלתא לפי מה שנראה לע"ד לפי שמצינו דאפי' שמואל דסבר דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין מכל מקום סבר דחליצה מעליא בעינן כדאמרינן פרק ארבעה אחין מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעליא בעינן דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות ופירש רש"י חלץ לאחיות שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחים דכל אחת צרתה עמה וחלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן הואיל והאי בעי ליבומי לא מצי אלא יחלוץ לצרות ויפטרו אחיות ואע"ג דצרות נמי אי הוה בעי לא היה מיבם מיהו קל איסורא משל אחיות הילכך אף חליצתם משובחות משל אחיות והכי מפרש לקמן. הרי לך דאף על גב דחליצה הצרות היא חליצ' פסולה דלא מצי ליבם משום דהויא לה צרות אחות אשה בזיקא כדקאמר בגמרא מכל מקום קאמר שמואל דמחזירין אחריה להיות' משובחת מחליצת האחו' אף בנדון דידן אף על גב דחליצת אחיו של יצחק חבר היא חליצ' פסולה מפני הגט שקדם ומיחלפא בבעלת הגט באופן שפסלה כל האחים מכל מקום עדיפא מחליצה דידיה גופי' מפני שהוא בעל המאמר והגט ואם חלץ קודם הגט קלשא זיקה דדמיא לכנוס' שצריכ' עדיין גט ממנו ממש מה שאין כן באחיו שבחליצתו נסתלקה וכלתה זיקתו ואין לו בה שום אחיזה ואפילו אם היה נותן גט תחלה למאמרו ואחר כך חליצה מכל מקום עדיפא חליצת אחיו דהא פירש רש"י על ההיא בעיא דפרק ר"ג בעי רב חנניא כתב גט לזיקתו ולא למאמרו למאמרו ולא לזיקתו מהו מאמר עלוי זיקא קא דמי וכו' או דילמא האי לחודיה קאי וכו' כתב רש"י ואי כתב גט למאמרו ולא לזיקתו אסורא לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבד שקליה ופשא ליה זיקא כדמעיקרא משמע דהאי טעמא לא מהני אלא לאחיו אבל לעצמו לא וכן הרמב"ם פרק ה' הלכות חליצה כתב נתן מאמר ליבמתו וחזר ונתן גט למאמרו מה שעשה הרי ביטלו והותרה ויראה לי שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן הגט אסורא היא לו.