דברי ריבות · חלק קס״ב סימן ז׳

אבל אצל אנשי יחידי סגולה מק"ק שיזילייאני שבא בשאל' שנפרדו מקהלם ולא אבו שמוע להסכמתם ונתחברו עם הקהל הזה שאינם רוצים בהסכמת החיבור וחתמו עמהם להיות עם לבדד והסכימו על כך ובזה יש לחלק וזה שאם יש בק"ק שיזילייא איזו תקנה או הסכמ' מקדמת דנא שלא יתפרדו איש מעל אחיו ואין הרשות נתונ' לשום אדם מהם להפרד מקהלו להתחבר בקהל אחר ודאי שבזה לאו כל כמינייהו מאותם היחידי' לומר שאינם רוצים בהסכמת הממוני' כיון שרוב קהלם הסכימו על כך וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ו' דע כי על פסק של רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות ועל כל ענין שהקהל מסכימי' הולכי' אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים וכו' וכן פסק הרשב"א כל שהרוב מסכימים ומתקנין ומקבלים עליהם אין משגיחין לדברי היחיד שרוב כל בני העיר ועיר אצל יחיד כבית דין אצל כל ישראל ואם גזרו גזרתם קיימת וכו' והעובר על חרם שלהם ענוש כדכתי' במאר' אתם נארים וכו' הרי שחייבים היחידים לקבל עליהם גזרת הרוב ואע"ג שאלו היחידי' חתמו עם הקהל הזה הנפרך וקבלו עליהם הסכמה להיות נפרדים וכל זה בחומרא כפי הנשמע מתוך דברי השאלה אפילו הכי אין בקבלת חומרת היחידים ממש אפי' קדמה קבלת חומרתם להסכמת קהלם כיון שסבת קבלתם אותה החומרה היתה לראות' שהיו אנשי וממוני קהלם ממשמשין ובאין לעשות הסכמתם וכדי להפטר מהם קדמו וחתמו שכן נראה מתוך דברי השאלה רצו הממונים לחזור ולקיי' ההסכמה הכוללת וכו' קמנו ונתעודד עם רוב הקהל שקבלנו הסכמ' הרב ז"ל הקודמת וגם עם אנשי שם מקהל קדוש שיזילייאני לבלתי עשות כדבר הזה וכו' הרי שנרא' שעשו כך להפטר מהסכמ' הממונים לכן אין בקבלת חומרתם ממש וחייבי' לקבל ולקיים גזרת והסכמת הממונים כיון שקהל קדוש שיזילייא הסכימו על כך.