שהרי בגדולה מזאת כתב הרי"בש ז"ל בתשובתו סימן תס"ו הסכימו מנהיגי החברה בפני כל החברה וברצונם בחרם חמור שלא יוכלו בני חברה ולא אחד מהם להתפלל תדיר בשום מדרש זולתי במדרש שלהם ועתה רוב בני החבורה נתחרטו על הדבר וכדי לצאת מן החרם ושלא יתחייבו בהסכמה הוציאו עצמם מן החברה לגמרי וכו' והנשארים בחברה מוחים בידם ואומרים שמכיון שהחרם נעשה בהסכמת כלם אינם יכולים להפטר ממנו אם לא בהסכמת כלם והשיב נראה שהם פטורין ומותרין מן החרם ואינם צריכים התרה אחרת שהרי כיון שיצאו מכלל בני החבורה בנתינת שלשה דינרין כל אחד כפי מה שכתוב בשטר החבר' הרי יצאו ג"כ מן החרם אע"פ שנעשה בהסכמתם והרי זה כאחד מבני העיר שיצא מן העיר והעתיק דירתו משם שאינו חייב לנהוג כמנהגם וכתיקוניהם כדאמרינן פרק קמא דף י"ח ע"ב כי סליק ר' זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל ומקשינן ור' זירא לית ליה תיבת לי' כפולה במקור נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם ומסיק הני מילי היכא דדעתו לחזור ור' זירא אין דעתו לחזור הוה הנה כאן מפורש שהדברי' שקבלו בני מקום אחד אם יצא משם אדם על דעת שלא לחזור אינו חייב לנהוג חומריה' לפי שמעתה אינו בכלל בני העיר.
דברי ריבות · חלק קס״ב סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
