דברי ריבות · חלק ק״ס סימן ב׳

תשובה נרא' לע"ד דאין ממש בנדר זה בטעמא דמלת' משום דאפקי' בלשון שבועה דקאמר שלא אתחבר עמך וכו' דהוה לי' למימר אני מקבל נזירות שמשון אם אתחבר עמך אבל השת' דקאמר שלא אתחבר עמך וכו' דהוי לשון שבועה אין בדבריו כלום וכמו שפסק הר"ן בריש מסכת נדרים שכתב שם ומיהא משמע דאין שבועה בלשון נדר ולא נדר בלשון שבועה הלכך כל שהחליף של זה בזה אין בדבריו כלום וכן פסק ר"ת והרמב"ן מג"ש ז"ל והרשב"א וכן נראה מתוך הירושלמי וכן פסק הרא"ש ז"ל שכתב הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אפי' יד לא הוי דלשון זה לשון שבוע' הוא ולא לשון נדר וכו' הרי לך שלדברי כל הני אשלי רברבי אין בנדר זה ממש ואף אם נרצה לחוש לדברי הרמב"ן ז"ל שכתב דנדר דאפקי' בלשון שבוע' מדין יד מהני בנדון דידן ליכא למיחש משום דאית בי' ריעותא אחריתי והיא דאפי' אפקיה בלשון נדר איכא כמה וכמה אשלי רברבי דפסקו דאפי' אמר הריני נזיר כשמשון בן מנוח אין בדבריו כלום עד שיאמר אחד מג' כינויים אחרים או בעל דלילה או עקר דלתות עזה או נקרו פלשתים את עיניו כ"ש בנדון דידן שלא אמר אלא כשמשון לבד ולכן מהני תרי טעמא אין בנדר זה ממש ומ"מ להקל מה עונש בנדון כי האי זכורני שנמנתי עם אחד מיוחד מגדולי חכמי שאלונקי והתרנו לו נדרו ולהיות ענין זה ברור מפי סופרים ומפי ספרים חדשים גם ישיני' איני מאריך בדברים ושמתי קנצי למילין זהו מה שנרא' לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרב זלה"ה.