דברי ריבות · חלק קנ״ח סימן ד׳

ועוד לו הונח שיהיה הלוקח ישראל אין לו דין ודברים עם ראובן המוכר הנזכר מן הטעם שכתבתי וזה כיון שהלוקח חשיב שליח בעל המצר אין לו לבעל המצר תביעה כי אם עם שלוחו וכמו שנראה כן מתוך דברי כל הפוסקים שכל הדיני' וההפרשים אינם אלא בין הלוקח והמצרן וכן כתב רש"י שם בגמרא וז"ל ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנ' זה. הרי שאין למצרן תביע' כי אם הלוקח וכיון שכן מה לו לשמעון לטעון המלה נגד מיותרת נגד ראובן המוכר משום דינא דבר מצרא ילך אצל לוקח משום דראובן לאו בעל דברים דידיה הוא. ועוד לו הונח שיהיה ראובן בעל דברים דידיה או שיטעון שמעון כנגד הלוקח מכל מקום בנדון דידן אין בטענת שמעון ממש וטעמא דמילתא משום דדינא דבר מצרא אינו אלא משום ועשית הישר והטוב וכיון שכן לא תקנו חכמי' הישר והטוב למצרן כשיש היזק או פסידא למוכר ואפילו בדבר קל כדאמרי' בגמרא פרק המקבל הני זוזי טבי והני זוזי תקילי לית ביה משום דינא דבר מצרא הנהו ציירי והנהי שרי לית ביה משום דינא דבר מצרא משום דמצי אמר מוכר בהכי ניחא לי וכן פסקו כל הפוסקי' כל שכן בנדון דידן דאיכא פסידא גדולה למוכר אם היה מוכר ביתו למצרן שמפסיד חזקת ביתו ואפילו שיפרע לו שמעון חזקתו אינו רוצה ראובן לצאת מביתו ולעקור דירתו ממקום שהוא מורגל לדור בו ואפי' שיתנה שמעון עמו שיניחו לדור שם בביתו כל זמן שירצה מכל מקום אינו רוצה ראובן להשתעבד לו ולקבל מתנתו והנאתו ולא גרע פסידא זו מהני זוזי ציירי והני שרי דקאמר בגמר' דחשיב פסידא דמוכר ולית בה משום דינא דבר מצרא.