הרי דאף על גב שכשקנה הלוקח לא לקחו אלא לעצמו מכל מקום עומד הקרקע ברשות בעל המצר משום דחשיב הלוקח בכל מעשיו שלוחו דבר מצרא והכי נמי אמרי' שם בגמרא זבן במאתן ושויא מאה סבור מינה מצי אמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכו' משמע דחשיב שליח וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב הלכות שכנים וזה הרחוק כאלו הוא שליח של בן המצר וכו' ועוד כתב שם פרק י"ג זהו עיקר בכל אלו הדינין שכל הלוקח בצד מצר חבירו הוא הו' כמו שליח לחבירו וכו' וכן פסקו כל הפוסקים וכיון שכן כשמכר לכותי לית בה דינא דבר מצרא שאיך נאמר שנעשה הכותי שליח למצרן דהא קיימא לן דאין שליחות לכותי דכתיב כן תרימו גם אתם דגרסינן מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברי' והוא הדין לכל התורה כולה וכמו שכתב הרמב"ם הלכות שלוחין פרק ב' וכיון שכן אין בטענו' שמעון ממש משום דינא דבר מצרא.
דברי ריבות · חלק קנ״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.