דברי ריבות · חלק קנ״א סימן ט׳

הרי שכתב שכיון שלא היה צריך לכתוב לבניו שהרי הם יורשים אותו ועם כל זה כתב ודאי ידים מוכיחו' שלא היתה כונתו אלא לזכות' מיד ומהיום קודם שיקדמנו אחר אף בנדון דידן כיון שלא היתה צריכ' להתנות כי אם סילוק הבעל לבד מאותם הנכסים כי ירוש' יורשי' לא היה צריך לכתוב כי ממילא ומדאורייתא הם יורשים אלא ודאי כיון שכתבה וחייבה לבעל' שיחזיר וישיב ליורשי' מחצית הנדוניא ודאי שכונת' היתה לזכותם מיד מזמן השטר כר' יוסי דאמר זמני של שטר מוכיח עליו וזה כדי שלא יקדמו אחרים ליורשי' מכח איזו מתנ' כמו שעשת' לבסוף שאז בשעת נישואיה היתה דעת' קרובה ליורשיה ובשע' פטירת' רחוק' מהם ונתנ' מתנ' ולא הועיל לה כי כבר משעה ראשונ' סילקה ידה ורשות' מהנכסים ההם כדתנ' האב אינו יכול למכור מפני שהם כתובי' לבן אף בנדון דידן אין מתנת' מתנה מפני שהנכסים ההם כתובי' ליורש מכל מה שכתבתי נרא' שהדין עם האח היורש וחייב הבעל לתת לו חצי הנדוניא כמו שנתחייב בשעת כניסתו לחופה עם דינה אשתו מלבד מה שאמרו ז"ל לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו דברא בישא לברא טבא כ"ש וק"ו בנדון דידן לתת מתנה למי שאין ראוי לירש כלל ולהוציא ולהעביר הנכסים ממי שראוי לירש מן התור' ונוסף על זה היות האח היורש ת"ח ונצרך מכמה פנים ומיני' שונים וראוי להטיל מלאי בכיסן של תלמידי חכמים כ"ש לזכותו בשלו ובירוש' הבא' לו עפ"י התורה ולהעמיד דגל נחלה דאורייתא על תלה לכן כל המחזיק בידו הנה שכרו אתו מנורא תהלה ויהי' לשם ולתהל' זהו מה שנרא' לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.