דברי ריבות · חלק קמ״ח סימן ג׳

הרי דכל הני אשלי רברבי סברי דלא מהימן לומר טעיתי בחשבוני אפילו במקום מיגו דפרעתי וכן פסק הה"ר יוסף קולון שרש ס"ה וטעמא דמלתא משו' דהוי כמגו במקום עדים דאנן סהדי דאי לא דדייק מעיקרא לא הוה משעבד נפשיה וכתב הר"ן בהלכות בשם הראב"ד ז"ל דלא אמרינן הכי אלא היכא דאיכא סהדי דנתחייב במעמד שלשתן אבל היכא דליכא סהדי לא דייק דמימר אמר אי טעינא הדרנא בי דליכא דמסהיד עלי הרי שעלה בידינו שאם אין עדים שנתחייב במעמד שלשתן אעפ"י שהוא מודה על כך מכל מקום נאמן לומר טעיתי בחשבוני במיגו דאי בעי אמר פרעתי אם היה אחר הזמן אבל אם יש עדים שנתחייב במעמד שלשתן אינו נאמן לומר טעיתי בחשבוני אף על גב דאיכא מיגו דפרעתי משום דהוי כמגו במקום עדים דאי לא דדייק מעיקרא לא הוה משעבד נפשיה ולכן צריך שיביא עדים שטעות חשבון היה וכיון שכן בנידון דידן אי מדמינן ליה להאי מעשה דגינאי דקאמר דלא פש גבי ולא מידי ואף ראובן יאמר דלא פש גביה ולא מידי מנכסי שמעון שהרי שמעון הוא חייב לשותפו כך וכך מכח השטר ההוא אז הוי דינא הכי שאם אין ללוי עדים שנתחייב לו ראובן במעמד שלשתן אז יהיה נאמן ראובן לומר טעיתי בחשבוני ששמעון חייב לי במיגו דאי בעי אמר פרעתי או לא היו דברים מעולם אבל אם יש ללוי עדים שנתחייב ראובן במעמד שלשתן אז אינו נאמן ראובן לומר ששמעון חייב לו מכח השטר ההוא כיון שלוי עומד כנגדו וטוען שהחוב הוא מיהודה לבדו ואין לו לראובן חלק בו עד שיביא ראובן ראיה ברורה שהשטר חוב ההוא הוא גם כן שלו ואותם הנכסים עומד באחריותו מקודם שנתחייב במעמד שלשתן ללוי ולאו כל כמיניה דראובן לומר שמעון חייב לי כיון שאינו מוזכר הוא בשטר ולוי טוען כנגדו שאין לו חלק בנכסים ההם וראיה לזה עיין בתשובת הרשב"א סימן אלף פ"ו וסימן אלף קל"ו כל מה שכתבתי הוא אי מדמינן ההוא עניינא להנהו דגינאי.