בסוגית תגרי מס' בבא מציעא דף נ' הקושיא היא מפורסמת דמעיקר' קאמר בגמרא בקושית אי הכי וכו' דאי ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר ניחא שמחו וחזרו ואח"כ קאמר אלא אי אמרת ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר אמאי חזרו וכו' ומאי קושיא והלא כבר אמרת לעיל דניחא שמחו וחזרו ובשביל קושיא זו פירשו התוספת על רש"י דמעיקרא דהוה ניחא ליה הוא משום דהוה סבירא ליה דשתות עצמו לר' טרפון כשתות עצמו לרבנן דהוי אונאה ומאי דקשיא ליה אח"כ אא"א ביטול מקח לרבנן לעול' חוזר אמאי חזרו וכו' הוא לפי מה שחדש ואמר שמחו בשתו' עצמה דסבר ר' טרפון דשתות עצמה הוי מחילה ולא אונאה ועל סברא זו מיוסדת הבעיא השנייה ולהכי פריך אמאי חזרו והלא כדר' טרפון ניחא להו דבשתות הוי מחילה לאלתר וביותר משתות לרבנן לעול' חוזר ולרבי טרפון הוי מחילה לאחר כל היום וכו' וכמו שפירשו התוספו' ואמרו ומשום קושיא זו דחק לפרש בקונטרי' דמעיקרא דקאמר משתות ועד שליש לר' טרפון וכו' ושתות בכלל זו היא שיטת רש"י לפי סבר' תוספו' ודחקוהו כמו שמפורש בדברי תוספת עד שעלו פירש בסוגית כסוגית הגמ' כמו שמפורש בדברי התוספת.
דברי ריבות · חלק קמ״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.