דברי ריבות · חלק קמ״ה סימן ב׳

ולכן על פי תכונות שאלתו נראה ודאי שאין כאן שבועה כלל שהרי לא נשבע אלא אדעתא שישבע החכם ה"ר יוסף לוי נר"ו וכיון שהוא לא נשבע ודאי שגם שבועתו לא חלה מעיקרא וראיה לזה שהרי כתב רבינו ירוחם שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור ואין צריך היתר על השבוע' וכן פסק ר"ש משנץ ומפרשים אחרים והשתא נידון ונאמר ומה אם במקום שנשבעו סתם וחלה חומרת שבועה עליהם מ"מ כשעבר אחד פטור השני דאמרינן אדעתא דהכי לא נשבע בנדון דידן דמעיקרא התנה כך שישבע חבירו ג"כ עמו ויעמוד על שבועתו לא כ"ש שכיון שלא נשבע חבירו שאין כאן מציאות שבועה כלל ועל ענין הנחש הכתוב בהסכמ' כבר טען שלא קבל בפיו ובשפתיו שום חומרא ודאי שנאמן לומר כן כמו שכתב הה"ר אליה מזרחי זלה"ה בתשובת שאלה סימן ע"ב שנאמן אדם לומר חתמתי אבל לא נשבעתי במיגו דאי בעי טעין נשבעתי אבל כדרך הנשבעין לחרמין ולהרגין ולמוכסין וכו' עד וכל זה דוק' בעם הארץ אבל בת"ח אפילו שלא במקום אונס שרי ומגו דאי בעי טעין הכי ולא טעין אלא חתמתי אבל לא נשבעתי נאמן במגו.