וטעמא דמילתא כמו שכתב הרשב"א בחידושיו פרק מי שאחזו שכתב שכיב מרע שאמר הרי זה גיטיך אם מתי והבריא בטל גיטו ולא אמרינן אם מתי לעולם קודם שתמות היא קאמר אלא אם מתי מחולי זה קאמר ושמעינן לה מדאתקין שמואל בגיטין דשכיב מרע אם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי ואם איתא דאם מתי לעולם קאמר אם לא מתי נמי לעולם קאמר ואפשר לתנאי זה לבן אדם שלא ימות וכו' אלא ודאי כל שהתנ' מתוך חולייו ואמר אם מתי ודאי מחולי זה קאמר ואם נתרפא מאותו חולי הרי זה גט בטל ע"כ וכן הר"ן פרק מי שאחזו הכריח דאם מתי סתם שאתרפא מחולי זה קאמר ולא תנא' לעולם הוא. הרי רי"ף והרמב"ם והרשב"א והר"ן סברי דאפי' באם מתי סתם בעי אומדנא וכיון שכן בנדון דידן מי אמדו כמו שכתבתי לעיל באופן שהכלל העול' מדברי ובהא סלקינן ונחתינן שאש' זו אין שום צד להתיר' לשוק וגם לא להתיבם אלא חולצת ולא מתייבמת ומי שעל' על רוחו להתיר' לשוק ראוי לייסרו בסילוא דלא מבע דמא כי מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהי' לו עסק בהם ובפרט בנדון כזה ושהדברי' ברורי' מפי סופרים ומפי ספרים כמו שכתבתי וגמרתי כפי קוצר השגתי ואמ' לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק קמ״ב סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.