אי בעית אימא מנהגא וזה שמתוך מנהגם נראה ואנן סהדי שמעול' לא יהיו מחייבי' לפרוע מס מהמעו' הטמון שאין מרויחין בו אי הוה אתי לידייהו וראיה לזה שהרי ראינו שנהגו מימי עולם ושנים קדמוניות בעיר הזאת שלא לפרוע מס ממה שהאדם נושא ונותן באשראי ובתורת הלואה אלא ממה שיש לו משלו כמו שטענו השלש' אנשי' הנזכרי' וכן הוא המנהג הקבוע בכל קהילותינו שאין אדם פורע מס אלא ממה שיש לו משלו אבל מה שבידו בתורת הלואה אפילו נושא ונותן אלף אלפי דינרים אין פורע מס בשבילם ומצאנו ראינו בפוסקים דלא מבעיא ממעות שיש לו לאדם בתורת הלואה בידו והרשות נתונה לו אי בעי למישתי ביה שיכרא כי מלוה להוצאה ניתנה דפשיטא דלכולי עלמא חייב לפרוע ממנו מס כיון שמרויח במעות ההוא אלא אפילו ממעות אחרים שיש בידו בתורת עיסקא שהוא חצי מלוה חצי פקדון חייב לשלם מס מאותו החצי שהוא בתורת מלוה אעג"ב דמלוה זו לאו להוצאה ניתנה ואי בעי למשתי ביה שיכרא לא מצי כדאמרינן פרק המקבל וראיה לזה כתב המרדכי בבתרא פ"ק ועל אודות המס כך הוא שכל מה שאדם מרויח בו בין שלו בין של אחרים חייב לתת ממנו למס וגם בקמא פרק הגוזל בתרא במרדכי כתוב שהשיב הר"ם ז"ל על ששאלת ראובן שקבל עיסקא מכמה בני אדם ושוב תפסו המושל וכו' עמדתי על הדבר שהמסים נגבין מן העסקא ומשלם הנותן חלקו דהיינו מן החצי והמקבל מן החצי כיון דהריוח חולקים גם מן המסים ושאר עולין מן האמצע וכו' ועוד כתוב שם שר העיר נותן דעתו לגבות מכל אחד לפי הממון שהוא נושא ונותן בו וכו' וכתובה תשובה זו בתשובות מיימוניות דספר נזקין סי' ב'. ועוד כתוב שם במרדכי דקמא ומה שנוהגין במלכות זה לתת משל אחרים לא נהגו אלא מן החצי שהיא מלוה ולא מן החצי שהוא פקדון. ועוד כתוב בהגהה אשרית פרק לא יחפור תקן רש"י בצרפת שמי שיש לו מעות של אחרים בחצי ריוח יתן מס מן החצי וכו'. ועוד כתוב בתשובות מהר"ר ישראל סי' שמ"ב בארצותינו מכריזין מי שבידו משל אחרים או אם ידוע ממון אחרים שמרויחין בו יגיד על פי החרם וגובין ממנו מס כמשאר ממון וכו' הרי דלדברי כל הני פורעין מס מחצי עיסקא ואף לדברי ר"ת דפליג וקאמר שמן הדין אין לו ליתן כלל משל אחרים שילוהו לחצי ריוח וכמו שכתוב שם בהגהה דפרק לא יחפור ע"כ לא פליג אלא במלוה דעיסקא דלית ליה רשות למישתי שיכרא ולאו להוצאה ניתנה אבל במלוה גמורה דלהוצאה ניתנה ודאי מודה שמן הדין חייב לשלם וכן נראה מתוך דברי תשובתו של ר"ת שכתב המרדכי פרק הגוזל בתרא השיב ר"ת וששאלתם על דבר המס וכו' שראובן טוען לשמעון לתת מממון אחרים שבידו אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים בין סלע המחלוקת ובקושי אני משיב את אשר עם לבבי כי רבים לוחמי' לי בזאת גם אחי הרב לא הודה אך בעיני יפלא איך אדם מציל עצמו בממון חבירו וכו' דלא מבעיא פלגא פקדון וכו' אלא אפילו פלגא מלוה אין כשאר מלוה דאי בעי למשתי בי' שיכרא לא מצי שתי ומלו' זו לאו להוצא' ניתנ' גם אינה נעשית מטלטלין אצל בניו כדאמרי' פרק המקבל אלא כל היכא דאיתי' ברשו' המפקיד וכו' הרי שנרא' מתוך דבריו שאינו חולק עם רבים לוחמי' לו אלא מהני טעמי אבל במלו' גמור' דלית בה הני טעמי ודאי לא פליג דהא קאמר אין כשאר מלוה משמע דבשאר מלו' מוד' ואפושי במחלוק' לא מפשינן.
דברי ריבות · חלק קל״ט סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
