דברי ריבות · חלק קל״ח סימן ד׳

וגדולה מזו שהחרם חל על הבאים אחריהם כמו שאנו נוהגים לומר עלינו ועל זרעינו כענין פלגש בגבעה וכו' וכן כתב הריב"ש סמן שצ"ט וכתב עוד הרש"בא שהיחיד משועבד לציבור שבעירו כמו שכל הקהלות משועבדות לבית דין הגדול או לנשיא ואין ליחיד רשות להסתלק ולפטור עצמו מתקנת הקהל אף על פי שלא ידע ולא שמע כחרם שאול שנתחייב יהונתן אע"פ שלא ידע ולא שמע וכו' הרי לך שמשועבד היחיד לתקנת והסכמת הצבור אף על פי שלא ידע ושמע ההסכמה וגם אף על פי שאין רוצה בה וכיון שכן בנדון דידן כיון שהחותם רצה ליחשב כאחד מאנשי העיר לענין הסכמה זו מוטל החיוב עליו כאחד מבני העיר וכיון שמתקני ההסכמה אומרים שגזרת הסכמתם היתה שתהיה ההסכמה קיימת לעולם וכל העובר עליה הוא לבדו יהיה נכשל ונענש בענשו אין כח בשום אדם לומר לא קבלתי ההסכמה אלא בתנאי זה כי הוא אינו ברשותו אלא הוא משועבד לציבור על כרחו שלא בטובתו לקבל ולקיים כל מה שיגזרו עליו כל שכן בנדון דידן דידים מוכיחות שקבל עליו ההסכמה ומחויב בה להיות שבני העיר ההיא היו יכולין למחות בידו מלישא וליתן שם בעירם משום דקא פסיק לחיותייהו דגרסינן בבתרא פרק לא יחפור אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך אכרגא דהכא לא מצי מעכב. ועוד גרסינן שם הנהו עמוראי פירוש מוכרי צמר דאייתו עמרא לפום נהרא אתו בני מתא קא מעכבי עלוייהו אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו דינא הוא דמעכבי עלייהו אמרו ליה אית לן אשראי אמר להו זילו זבנו שיעור חיותייכו עד דעקריתו אבראי דידכו ואזליתו וכן פסק רב אלפס שם דבר מתא אבר מתא יכולים לעכב וכן הרמב"ם הלכות שכנים פרק ששי כתב הסוחרים שמביאים סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבים עליהם וכו' עוד כתב שם אבל גר ממדינת אחרת שבא לעשו' חנות בצד חנותו של זה או מרחץ בצד מרחץ של זה יש להם למונעו ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינו יכול למונעו וכן פסקו כל הפוסקים.