דברי ריבות · חלק קל״ח סימן א׳

שאלה ילמדנו רבינו קהל או קהילות הסכימו שלא ליקח צמר בהמתנה וכל העובר יהא מובדל ומופרש פתו פת כותי וכו' וחתמו כל אחד חתימתו בהסכמה ההיא או רובם וא' חתם בלשון זה ואמר גם אני מודה בהסכמה הנ"ל בתנאי שאם תתקיים ההסכמה בין הק"ק וזה החותם הוא מעיר אחרת ואינו מאותה העיר שנעשית ההסכמה בה אלא מעיר אחרת קרובה אליה חצי יום ורוב משאו ומתנו באות' העיר שנעשית ההסכמה והוא מדעתו ורצונו הסכים בהסכמה הנז' דהוי מילתא דאיכא רוחא להאי ולהאי אחר כך עברו קצת יהודים ההסכמה ההיא ולא ענשו אותם מיד לסבה שהממונים והדיינים היו טרודים בשאר צרכי צבור ואחד חדש או חדש וחצי והחותם הנז' בראותו שלא ענשו מיד לעוברים הותרה לו הרצועה והלך גם הוא והפר ברית ההסכמה ולקח צמר בהמתנה והסכמה לעולם בקיומה ואחר חדש ימים ישבו כסאו' למשפט הממוני' לקנוס ולהעניש לאותם העוברים וסדרו הענין ומינו דיינים אחרים על זה והעבירו קול במחנה העברים מי האיש מעבירה שבידו היודע ועד שעבר הסכמת הצמר יבוא ויגיד לממונים ולדיינים אחר שלשה ימים הוכרחו לילך ביריד א' שכל משאם ומתנם הוא באותו היריד והסכימו בין כל הקהילות ללכת שם ובבאם מן היריד והנה יד ה' היה בם מכת דבר ומיד הרה נסו בכפרים להציל ממות נפשם ולעולם קול כרוזא קרי בחיל ילכו מחיל אל חיל להודיע ולפרסם כי ההסכמה במקומה עומדת וכן היה שלא נכשלו בהסכמה אלא מעט מזער ששה בני אדם והחותם הנזכר והיהודים שנכללו בהסכמה זאת קרוב לת"ק יהודים אחר כך כשהניח להם ה' ותעצר המגפה ושבו לעיר ישבו כסאות למשפט לקנוס לעוברים בדין להיות מובדל ומופרש והחותם הנז' טען ואמר שבתנאי חתם אם תתקיים ההסכמה והרי עברו קצת מהם ולא הענישו אותם מיד ושאר הק"ק אומרים שלעולם ההסכמה מקויימת בין הק"ק ואם לא ענשו אותם מיד היה לסבה הנזכרת שוב טען החותם הנ"ל שדעתו היה כך אם תתקיים וכו' פי' שלא יעבור שום אחד והרי עברו קצת ואפילו אם יענשו אותם מיד כבר נתבטל תנאי שלי שהתנית אם תתקיים וכיון שעברו קצת הרי לא נתקיימה שוב טענו הק"ק נגד החותם ההוא ואמרו לא מפיך אנו חיין שתאמר אתה שלכך נתכוונת דבשלמא בנדר שאתה נודר בינך לבין עצמך שמא היית מוציא איזה אופן לומר לכך נתכוונתי אבל ההסכמה שנעשית לדעת כולנו ובהסכמת כולנו אין להוציא הלשון ממשמעות שחתמת ואמרת אם תתקיים ההסכמה בין הק"ק והרי היא מקויימת לעולם בין הק"ק ואין לך קיום גדול מזה שענשו לאותם העוברים ועוד לא יהא אלא ספק לסברתם וכל ספק בנדר וחרם הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ועתה יורינו מורינו הדין עם מי כי לדבריך יחלנו.