דברי ריבות · חלק קל״ה סימן א׳

ומה שטען ראובן שהתנו ביניהם שלא יועילו כתבים בינות' מלבד שידים מוכיחות שאין מקום לטענה זו מכל מקום נראה לעניות דעתי שהונח שיהיה תנאי זה ביניהם לא הפסידו חלק' השותפים מהמשי וזה שכבר כתבתי שכל המשנ' ידו על התחתונ' ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע וכיון שכן לו הונח שלא כתבו שום אגרת בעולם על זה הענין מכל מקום השותפים הנזכרים הם עומדים ברצונם ובשיקול דעתם כי ידם על העליונה לעשות מה שירצו עד עת באו ראובן לדבר עמהם פנים בפנים כיון שדברי אגרות לפי דברי ראובן לא מעלים ולא מורידים וכיון שכן עתה שבא ראובן אצל השותפי' ודבר עמהם פנים בפנים יכולים לומר לו בפירוש אנו התנינו עמך שתקח קוברי ולא תקח משי ולקחת משי אם יש בו ריוח נכנס בהלבש' ואם יש בו פחת הכל שלך כי הדין כך כמו שכתבתי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ועל כרחו שלא בטובתו חייב ראובן ליתן להם חלק מהמשי כי לא קנה ראובן בשנוי.