דברי ריבות · חלק קל״ד סימן ז׳

וא"ת כיון שטען ראובן שמה שכתב לשותפין אם היה רצונכ' ליכנס בסחורה היה משטה בהם נראה מתוך דבריו שמשטה שמשך הסחור' זכה לעצמו ומעות השותפין זקפן עליו במלוה דבכי האי גוונא מהני כמו שהורו מקצת המורים וז"ל אם קנה לעצמו במעות חבירו אחר שזקפן עליו במלוה הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאמר זקפת אותם המעות על עצמי במלוה יש לומר דבנדון דידן נראה מתוך הכתב ששלח לשותפין אם רצונכם להכנס באות' הסחור' נראה שלא זקף עליו המעות במלוה קודם משיכ' כל שכן שאפילו לא כתב כן אינו נאמן על פי דבורו כי אם על פי עדים שיעידו שאמר בפניהם שחוזר בו משליחותו וזוקף אותם במלוה על עצמו אבל סתמא אינו נאמן וכן כתב הרשב"א כמו שהביאו הרב המגיד פרק ז' הלכות מכירה כל שכן דבר מן דין כתב הרמב"ם פרק הנזכר שאפילו זקפן עליו במלוה המקח של המשלח כל שכן בנדון דידן שהם שותפים ובתוך זמן שתפותם כנראה מתוך דברי השאלה דפשיטא ופשיטא דאין רשו' לראובן לחלק כמו שכתב הרמב"ם הלכות שותפין פרק ד' השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות עד זמן קצוב כל אחד ואחד מעכב על חבירו ואין יכול לחלק ואין אחד מהם יכול ליטול חלקו מן הקרן ולא בשכר עד סוף הזמן וכן כתב הראב"ד וכן כתב ה"ר ישעיה שבתוך זמן שותפותם אין אחד מהם יכול ליטול זוזיו הביאו בטור סימן קע"ו באופן שכלל העולה מהדברים הוא שהדין עם השותפין וזכו בחלקו ואין ממש בטענת ראובן ולהיות כי הענין הוא ברור אין צורך להאריך בזה יותר לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.