תשובה נראה לע"ד שטענת ראובן אינה טענה והדין עם שאר השותפין והטעם דגרסינן בקמא בפרק הגוזל עצים ת"ר הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטין ולקח בהם שעורין שעורין ולקח בהם חטין תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע א"ר יוחנן לא קשיא הא ר' מאיר דאמר קננהו בשנוי ולכך אם פחתו ואם הותירו לו הא ר' יהודה דאמר לא קני ליה בשנוי וכתב רב אלפס ז"ל וכיון דקיימא לן כרבי יהודה חזינן אם לסחורה נותן לו בתורת שותפות אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לאמצע ואם לא נתן לו בתורת שותפות אלא לקנות בהן חטין ולא יטול ממנ' כלום אם פחתו פחתו לשליח ואם הותירו הותירו לבעל המעות שלא אמרו הותירו לאמצע אלא שנתן לו מעות בתורת שותפות ליקח בהן חטין ולקח שעורין וכו' וכן הלכתא וכן פסק הרמב"ם בהלכות שלוחין ושותפין פרק ה' שכתב הנותן מעות לחברו בתורת שותפות ליקח בהם חטין לסחורה ולקח שעורים אם פחתו פחתו לזה שעבר ואם הותירו הותירו לאמצע וכן פסק הרא"ש בפסקיו דהגוזל עצים וכן הטור סימן קפ"ג ורבינו ירוחם כתב שותף שאמר לחבירו קנה חטים לעסוק בשותפות וקנה שעורים אם פחתו פחתו לו פירוש שהוזלו ואם הותירו הותירו לאמצע וחולקי' השבח.
דברי ריבות · חלק קל״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.