דברי ריבות · חלק ק״ל סימן ד׳

ואין לדמות נדון דידן לההיא דגרסינן בפרק שני דביצה האי גברא דאמר הבו ארבע מאות זוזי לפלוני ולנסיב ברתא אמר רב פפא ארבע מאה זוזי שקיל ברתא אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב טעמא דאמר הבו לו ארבע מאות זוזי ולנסיב ברתא אבל אמר לנסיב ברתא והבו ליה ארבע מאות זוזי אי נסיב קא שקיל אי לא נסיב לא שקיל וכח המדמה יאמר כמו שאמר תנו ארבע מאות זוזי לפלוני זכה בהם משום דככתובין וכמסורין דמי ומה שאמר אחר כך ולנסוב ברתא אי בעי עביד אי לא בעי לא עביד בנדון דידן נמי מה שאמר תן לאחותך הקטנה ת"ק לבנים מיד ככתובין וכמסורין דמי ומה שצוה אחר כך אם תקנה מאנטו או שפחה וכו' אי בעיא קניא אי לא בעי לא קניא זה דמיון ורעות רוח דלא דמי שהתם הם ב' מתנות ונדון דידן מתנה אחת עם תנאי כמו שכתב הרי"ף ז"ל בבתרא פרק מי שמת וז"ל מאי טעמא לישנא קמא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי בין בברתא הלכך איבעי תרווייהו שקיל ואי בעי חד מנייהו שקיל אבל לישנא בתרא ברתיה תנאה וזוזי מתנ' הלכך אי מקיים ליה לתנאה שקיל ואי לא לא שקיל עכ"ד פירוש טעמו כי כשמתחיל ואומר תנו ארבעה מאות זוזי לפלוני על כרחיך לשון מתנ' הוא וכשאמר אחר כך ויקח את בתי היה מתנה אחרת כלומר אם ירצה יקח את בתי ואינו תנאי שאם היה תנאי היה אומר על מנת שיקח את בתי או אם יקח את בתי אבל כשמתחיל ואומר יקח את בתי ויתנו לו ד' מאות זוזי פירושו יקח את בתי ואז יתנו לו ארבע מאות זוזי אם כן יקח את בתי הוי תנאה ותנו לו ארבע מאות זוז הוי מתנה אי קיים תנאה הוייא מתנה ואי לא לא שאם יקח את בתי הוייא מתנה הוי ליה למימר תנו את בתי לפלוני והבו ליה ארבע מאות זוזי ואז היו ב' מתנות אבל השתא לנסיב ברתה שתלה הדבר במקבל נראה ודאי שהוא תנאי ולא מתנה כמו שפירשתי וכן כתב הסמ"ג במצות מקח וממכר בהלכות מתנה עלה קס"ג עמוד שני וז"ל במסכת ביצה פרק י"ט שכיב מרע שאמר תנו ארבע מאות זוז לפלוני וישא את בתי הרי זה כמי שנתן לו שתי מתנות כל איזה שירצה יקח מהם לפיכך אם רצה יקח המעות ולא ישא הבת אבל אם אמר יקח את בתי ותנו לו ארבע מאות זוז הרי זה תנאי ולא זכה במעות עד שיקח הבת עד כאן.