דברי ריבות · חלק ק״ל סימן ב׳

ויש להביא ראיה מההיא דכתב המרדכי ריש פרק אף על פי ממעשה באחד שנדר סך מעות להשיא יתומה א' והרויח בהם ונפטרה היתומה ותבעוהו יורשיה ופטרו ה"ר חיים כהן צדק והביא ראיה מפרק אף על פי שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה כ"ש הכא דלכ"ע לא יתן שלא כתב לה אלא על מנת להשיאה ולאבי העזרי נראה כיון דאמרינן בפרק הזהב האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור ואמרינן בירושלמי הדא בעשיר אבל בעני נעשה נדר וזכו בה היורשים מדתניא בשלהי פרק נגמר מס' סנהדרין דף מ"ח מותר המת ליורשיו ועל כרחן לא פליגי רבי מאיר ורבי נתן אלא בתפיסה דאיסור הנאה הא לאו הכי לכולי עלמא ליורשיו אלמא אף על גב דלא נתנו וגם הגובים לא גבו לצורך היורשים אפילו הכי זכו היורשים מכח המת עכ"ד הרי בהדיא שהיורשים לא זכו במתנת הת"ק לבנים אפילו לדעת אבי העזרי אלא נאמר שלא נתן לה אלא על מנת שתקנה מאנטו אחד או שפחה אחת להקל מעליה טורח גדול תאומותי' בסיוע השפחה לגדל התאומים כדאמרינן התם שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה כדפסק ה"ר חיים כהן צדק דעד כאן לא פליגי אבי העזרי אלא באחד שנדר מעות להשיא יתומה עניה והרי נדר וזכתה מיד היתומה העניה וכיון שמתו זכו היורשים באותה מתנה מלשון הירושלמי דקאמר הדא דתימא הני מילי בעשיר אבל בעני נעשה נדר ומייתי לה המרדכי נמי פרק שור שנגח ארבעה או חמשה וכתב שמצא סעד בתשובת הגאונים אבל בעשיר מודה אבי העזרי דאמרינן לא כתב לה אלא על מנת לכונסה ונידון דידן לא איירי בעני כדכתב בשאלה ולבתו הקטנה לא היה רוצה ליתן לה כלום שהיה לה די מחסורה וכו'.