ואפילו אם נאמר הלכה כמאן דאמר מצות חליצה קודמת אפשר שזה לא אלא לענין דאין כופין אותה ליבום ואין כותבין עליה אגרת מרד אבל לעולם אין כופין הבעל לחליצה אלא באותן שבבעל כופין אותו להוציא דומיא דמוכה שחין שהרי השוון הגמרא בפ' מצות חליצה דקאמר חליצה מעושה וגט מעושה זמנין כשר וזמנין פסול הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני אלמא חליצה מעושת וגט מעושה שוין הן ואין כופין ביבם לחלוץ אלא במה שבבעל כופין להוציא דאם לא כן הוה ליה לגמרא לפלוגי בינייהו ואף על גב דרש"י סבר דלכל אמתלא שנותנת לדבריה כייפינן ליה כבר דחו דבריו כמה גאוני עולם ואין דבריו של יחיד במקום רבי'. ועוד מצינו שפסק בספר התרומות וז"ל אף ע"ג דקי"ל מצות חליצה קודמת מ"מ לא כייפינן ליה לחלוץ דהוה ליה חליצה מעושת ופסולה אלא מטעינן ליה וכו' ואי לא מצינן להטעותו לא כייפינן ליה אלא א"כ הוא מאותם שכופין להוציא ולא מבעיא אם אין ליבם אשה אלא אפילו יש לו אשה כבר וכו' אפי' הכי לא כייפינן ליה לחלוץ דשמא כיון דממילא נפלה הקנו לו אשה מן השמים ולא מקרי שתי נשים:
דברי ריבות · חלק י״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.